דרישה לנציג אמנ/ית בועדה לבחירת אוצר/ת ראשי במוזיאון תל אביב לאמנות

לאור העובדה שב-2011 המוזיאון ראה לנכון להיענות לדרישתם של אמנים ולהוסיף אמן (עופר ללוש) לוועדה לאיתור מנהל/ת ואוצר/ת ראשי למוזיאון, תמוהה היא העובדה שחמש שנים מאוחר יותר המוזיאון לא ראה לנכון ללמוד מהלקח ולשלב נציג של קהילת האמנות בוועדה לאיתור אוצר/ת ראשי למוזיאון. קהילת האמנות אינה מקבלת באדישות את העובדה שהחלטות עקרוניות הנוגעות למוזיאון נעשות ללא נציג שלה (כפי שמקובל במוזיאונים בכל העולם) וקוראת לו לראות בה שותפה מלאה ולהוסיף איש/ת אמנות לועדה לאיתור אוצר/ת ראשי למוזיאון. דברי עדו בראל :"העדר איש/ת אמנות בהרכב הועדה היא פגיעה בהישגי עבר, בסולידריות, באפשרות לשפר ולהשתפר ולבצע בחירה מדויקת וסמכותית יותר של האוצר/ת הבא במוזיאון. המוזיאון צריך לזכור שהסמכות שלו נקנית מהעובדה שקהילת האמנים הולכת יד ביד איתו, וכדאי שלא ילך נגד הקהילה של האמנות. כדאי לזכור שמוזיאון תל אביב שייך לקהילת האמנות. הוא מייצר קהילה, הוא מהווה מרכז לקהילה והוא מקבל את הסמכות שלו מהקהילה. הפניית עורף לקהילה בכך שאינו משתף אותה בבחירת האוצר/ת הבא של המוזיאון, היא פוגענית . אנחנו חושבים שבשביל תוצאה נכונה יותר אסור שיתקיימו תהליכים מבלי נציגות של קהילת האמנים. אנחנו לא יותר בעלי עניין מאספנים ונהפוך הוא: האינטרס שלנו הוא אינטרס של תרבות ועשיית תרבות. אנחנו התחייבנו לאמנות כל חיינו, יום ולילה, בין אם על ידי עשייה, חינוך, שיח, תמיכה ולכן האחריות שלנו, יד ביד עם המוזיאון, היא יותר גדולה מאחריות של עורך דין שיושב בחבר הנאמנים. אנחנו דורשים מהמוזיאון לשתף אותנו בהליכים של בחירת האוצר/ת הראשי."