אין גאווה בלי זכויות לקהילה - לא צועדים, לא צועדות!

האמת היא שנמאס.

נמאס לצעוד ולהרים דגל גאווה יום אחד, כל שנה, ובשאר הימים בשנה לספוג הומופוביה.

נמאס לצעוד ולהרים דגל גאווה יום אחד, כל שנה, ובשאר הימים בשנה לקבל יריקה בפרצוף מהממשלה שלי.

נמאס לצעוד ולהרים דגל גאווה יום אחד, כל שנה, ובשאר הימים בשנה להיות אזרח שאינו שווה זכויות לשאר האזרחים.

נמאס לחייך למצלמות, לנופף בדגל צבעוני ולשקר לכל הסובבים אותנו שאנחנו חשים גאווה. אנחנו לא. אין לי גאווה כשאין לי זכויות. אין לי גאווה כשאנחנו לא יכול להתחתן פה בארץ ולקבל הכרה שווה. אין לי גאווה כשהמדינה מאפשרת לארגונים שונים לעשות טיפולי המרה בבני נוער. אין לי גאווה כשהמדינה לא מכירה בזכויותיי בעת שירות המילואים ולא תהיה שם כשאמות בקרב. אין לי גאווה כשהמרחב הציבורי שלי, של אחיי ואחיותיי מופקר, מלא הומופוביה והממשלה לא עושה כלום כדי להגן עלינו. אין לי גאווה כשטרנסים וטרנסיות מופלות לרעה בדיור, בתעסוקה ובחוק. אין לי גאווה בכך שאני חלק מקהילה שסובלת מאפליה. והאמת היא? אחרי רצח שירה בנקי הגאווה שלי נעלמה לחלוטין. כי אין לי גאווה בשרי הממשלה, כמו סמוטריץ׳ ואחרים, שאחת לכמה זמן יורקים לנו בפרצוף, קוראים לנו בשמות והופכים אותנו לפחות טובים ושווים מאחרים. אין לי גאווה בפוליטיקאים שמרשים לעצמם לכנות אותנו סוטים ואין לי גאווה כל עוד אין לי זכויות.

לסביות, הומואים, בי, טרנס, ימנים, שמאלנים, דתיים וחילונים, יהודים ולא יהודים, תל אביבים ופריפראלים, אתיופים, מזרחים ואשכנזים, זה לא משנה מי אתה ומאיפה באת - כולנו חלק מהקהילה הגאה וכולנו סובלים מאותה האפליה והגיע הזמן לדרוש את מה שמגיע לנו. אם אתם בעד שוויון זכויות לקהילה אל תגיעו למצעד הגאווה. לא לנו ולא לאף אחד אחד יש סיבה לחגוג בגאווה כשאין לנו זכויות. מגיע לנו להיות שווים בפני החוק, מגיע לנו שישקיעו בחינוך לקבלת האחר, מגיע לנו שנהיה שווים בצבא, מגיע לנו שיתייחסו אלינו כאל בני אדם.

ועכשיו הגיע הרגע שבו אנחנו צריכים וצריכות להרים ראש ולהיות גאים וגאות בעצמנו. עכשיו הגיע הרגע שבו אנחנו צריכים וצריכות להבהיר שלא עוד. לא עוד אפליה, לא עוד הצעות חוק שנופלות בכנסת, לא עוד חיוכים למצלמות ודגלים צבעוניים כשבשאר הימים יש רק איומים וחוקים שנופלים. הגיעה העת לומר עד כאן!

הקהילה שלנו הוכיחה את עצמה בשנים האחרונות כקהילה חזקה, מגוונת, עקשנית, חריפה ודעתנית. אני לא צריך עוד יום בשנה שבו עושים על חשבוני קופה שמנה ומנופחת ובשאר הזמן יורקים לי בפרצוף. מגיע לנו יותר מזה! יש לנו בעלי ליינים ומועדונים כמו הדרעק, האריסה, האומן של שירזי ועוד שעושים לנו כל סופ״ש לחגיגת גאווה בפני עצמה מבלי אף סיוע ובכוחות עצמם. יש לנו ארגונים חנוכיים וערכיים בקהילה שכולם מורכבים ממתנדבים ומתנדבות שהפכו את הקהילה הזו למה שהיא היום. את הכל השגנו בכוחות עצמנו ובזכות עצמנו. על מה ולמה שבוע הגאווה הזה? על מה נצעד ועל מה נחגוג אם אין לנו זכויות? על מה נרים את הדגל כשבשנה שעברה תקעו לנו סכין איומה בגב והפקירו אותנו? יש גאווה רק כשיש זכויות!

ומילה לממשלה שלנו: את רוצה תיירות גאה? את רוצה שיגיעו לכאן אנשים כדי להתפעל מהליברליות והשוויון הלהט״בי? כדאי שבמקום לצבוע מטוסים בצבעי גאווה פשוט תעניקי לקהילה הגאה את הזכויות שמגיעות לה! אלה הזכויות ש-ל-נ-ו! לא שלכם!

עוד יגיע יום שבו נלך זקופים ומלאי גאווה אמיתית, לא רק בהיותנו מי שאנחנו, אלא גם בהיותנו שווי זכויות. והיום הזה יגיע אם נדרוש אותו ונאמר עד כאן!

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה