-- English below --לכבוד אחינו ואחיותינו שגורשו מבתיהם בגוש קטיף בקיץ של 2005,
אנו מצטערים.
התעללנו בכם, גידפנו אתכם, אכזבנו אתכם, והתייחסנו אליכם באופן שמבייש את האומה שלנו.
חלק מאיתנו הלכו באופן פסיבי עם תוכנית ההתנתקות, כי אמרו לנו שזה יביא לנו שלום וביטחון, והעולם יראה כמה אנחנו רוצים שלום, ויהיה לצידנו נגד אויבינו. כעת אנו רואים כי קנינו שקר. ילדים מתכווצים בגנים שלהם מפני הרקטות המשוגרות מחורבות הבתים שלכם - והעולם עדיין מגנה אותנו כאשר אנו נוקטים בצעדים בכדי להגן על עצמנו. היינו צריכים לדעת טוב יותר. אנו מתנצלים על הטיפשות שלנו, לעולם לא נאפשר לפוליטיקאים או לתקשורת להוליך אותנו שולל ולא לחשוב בשביל עצמנו.
חלק מאיתנו התנגדו להתנתקות. יצאנו להפגנות, לבשנו חולצות וצמידים כתומים, קשרנו סרטים כתומים על המכוניות שלנו, כתבנו מכתבים, צרחנו בראש קולנו לכל מי שיקשיב: "תפסיקו את הטירוף!" אבל אף אחד לא הקשיב, אנחנו הושתקנו על ידי התקשורת, מערכת המשפט, ואפילו חברי הכנסת הנבחרים שלנו, שגנבו את הקולות שלנו והשתמשו בהם כדי ליישם את בדיוק אותו סדר יום שהצבענו נגדו. כאשר שיחקנו לפי הכללים, היריבים שלנו פשוט שינו אותם. כאשר ניסינו לשבור את הכללים, היינו מכונים "אויבי השלום" פורעי חוק ומסוכנים. ראינו איך כוחות הביטחון קיבלו הוראה, ולא היססו, להשתמש בכוח המרבי נגד המפגינים - ואנחנו היינו מאוימים. אולי הייתה לנו אמונה תמימה יותר מדי במערכת, אולי מאמצינו היו גם בחצי פה, אולי פחדנו יותר מידי מלהיעצר או מלחטוף מכות, אולי אנחנו פשוט לא היינו חכמים מספיק כדי לדעת מה לעשות, ומתי לעשות את זה . אבל אנחנו אכזבנו אתכם, נכשלנו כישלון חרוץ - ואתם הייתם צריכים לשאת בתוצאות. אנו מצטערים. לקחנו את לקחי האסון הזה אל הלב, ולעולם שוב לא נאפשר גירוש יהודים מבתיהם החוקיים שלהם - בכל מחיר.
לחלק מאיתנו פשוט לא היה אכפת. הסתכלנו לכם וראינו אנשים שנראו שונים מאיתנו. אולי הכיפות שלכם היו קטנות מדי או בצבע הלא נכון, אולי הבעיה הייתה כי לבשתם כיפות בכלל, אולי גרתם בפריפריה ולא במרכז, אולי נטיתם להצביע עבור המפלגות הלא נכונות או שהתייעצתם עם הרבנים הלא נכונים. לא הזדהינו אתכם, והבעיות שלכם לא היו הבעיות שלנו. הפגנו נגד חילול קברים עתיקים על כביש 6, ושתקנו על חילול הקברים הטריים בנווה דקלים. מחינו נגד מחירי הדירות וקיצוצי הקצבאות לכוללים, ולא התייחסנו בכלל להרס הבתים והפרנסה שלכם. בגדנו בעקרון מרכזי במוסר היהודי: כי כל ישראל ערֵבים זה לזה. עכשיו אנו רואים כיצד אתם - מי שבאופן אלטרואיסטי בחרתם לקדם חובה מעל נוחות, ולשים את עצמכם בקו האש כדי שאנחנו נוכל ללכת על חיים נורמליים שלנו ולישון בשקט בלילה - אתם נשדדתם, סבלתם טראומה אדירה, ושולמתם רעה תחת טובה. אנחנו מתביישים בעצמנו על כך שלא הערכנו אתכם, על היותנו עיוורים לאנושיות ולכאב שלכם, ועל שפשוט לא היה אכפת לנו. אנו מצטערים, ולעולם לא נאפשר שוב להבדלים אישיים להדחיק את אהבתנו לאחינו היהודים.
חלק מאיתנו היו החיילים שפיזית לקחנו אתכם מבתיכם. בלבנו, מסתבר שידענו שזה דבר רע, אבל שעבדנו את מצפוננו להוראות שבאו מלמעלה. שכחנו כי כיהודים יש לנו חובה קדושה לנהוג לפי המוסר, גם כאשר מצווים אותנו לפעול נגדו. אילו ידענו אז את מה שאנו יודעים עכשיו, היינו רואים את ההתנתקות כתכנית הבלתי-מוסרית ומטורפת שהייתה, והיינו מסרבים לבצעה. אנו מצטערים על כך שהחלפנו ציות עיוור תחת בהירות מוסרית. לעולם לא נוותר על האחריות האישית שלנו להחלטות מוסריות בטענת, "אנחנו רק צייתנו לפקודות."
וחלק מאיתנו היו שמחים לראות אתכם סובלים. בלבנו ידענו כי ההתנתקות תחליש את ישראל, ידענו שזה לא ישפר את מעמדנו בדעת העולם, ידענו שזה רק יביא טרור קרוב יותר לבית. אבל יזמנו ועודדנו אותה, הבענו בדעות נאורות את התירוצים שזה יהיה טוב לישראל, בעוד שעמוק בפנים, עשינו את זה רק בגלל ששנאנו אתכם, על מה שאתם הצגתם לנו. ראינו אתכם כאיום גדול יותר לנו מאשר הרקטות של חמאס או פצצות של איראן, והיינו צריכים ללמד אתכם לקח, לשים אתכם במקומכם. אולי אין הרבה מאיתנו שיש להם מספיק ענווה כדי להיות מסוגל לזהות את הטעויות שלנו ולשנות את עצמנו ... אבל עבור אלה מאיתנו שכן מתחרטים, אנחנו מתנצלים. אנחנו מתביישים עמוקות על מה שעשינו לכם - את הדמוניזציה, את הרס בתיכם ופרנסתכם, את האופן בו תלינו אתכם לייבוש. אנו מצטערים על שנאת החינם שלנו, שהסיתה אותנו לרצון להכאיב לכם. וכחלק מחרטתנו, אנו מתחייבים לעשות כל מה שביכולתנו כדי להבטיח כי תקבלו פיצוי - הפעם כמו שצריך - עבור האבדן שלכם, הן על ידי הפעלת לחץ על מנהיגים פוליטיים, הן דרך תרומות לקרנות התומכות בקרבנות הזדון שלנו. לעולם לא נאפשר לשנאת חינם לשלוט על הפעולות שלנו, ואנו מתחייבים לפעול עם אהבה כלפי הזולת, גם כאשר הוא שונה מאיתנו.
כולנו יחד, כל כלל ישראל, מגישים לכם, המגורשים מגוש קטיף, התנצלות קולקטיבית, ענווה וכנה על מה שאנחנו, כאומה, עשינו לכם. על ידי חתימת מכתב זה, אנו מודים בעוון הקולקטיבי שלנו, ומביעים חרטה גמורה, מעומק הלב שלנו, על ההצטרפות שלנו, בכל מידה שהייתה, לחטא המחפיר והמביש הזה, ואנחנו מתחייבים כאחד שלעולם לא נאפשר לדבר כזה לקרות עוד. למרות שאנו לא יכולים לפצות אתכם כראוי בגין האבדן או הטראומה שלכם, אנחנו מתחננים לפניכם לסלוח לנו ולעם אשר עשה לכם את זה.
וכשם שאתם סולחים לנו, כך יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שהוא יסלח לנו, ויגאל אותנו מכל צרותינו, הן באופן אישי והן לכל עם ישראל.
To our brothers and sisters who were expelled from their homes in Gush Katif in the summer of 2005,We are sorry.We mistreated you, abused you, failed you, and treated you in a way that shames our nation.Some of us went along passively with the Disengagement Plan, because we were told it would bring us peace and security, and the world would see how much we wanted peace, and side with us against our enemies. We now see that we were sold a lie. Children cower in their kindergartens from the rockets that are launched from the ruins of your homes - and the world still condemns us when we take any actions to defend ourselves. We should have known better. We are sorry for our foolishness, and never again will we allow politicians or the media to dupe us into not thinking for ourselves.Some of us opposed the Disengagement. We went to demonstrations; we wore orange shirts and wristbands and tied orange ribbons to our cars; we wrote letters and screamed at the top of our voices to anyone who would listen: “Stop this insanity!” But nobody would listen; we were silenced by the media, the judiciary, and even our elected members of Knesset, who stole our votes and used them to implement the exact agenda that we voted against. When we played by the rules, our adversaries simply changed them. When we tried to break the rules, we were cast as lawless and dangerous “enemies of Peace”. We saw how the security forces were instructed, and did not hesitate, to use maximum force against protesters - and we were intimidated. Perhaps we had too much naive faith in the system; perhaps our efforts were too half-hearted; perhaps we were too afraid to be arrested or beaten; perhaps we just weren’t smart enough to know what to do, or when to do it. But we let you down; we failed you miserably - and you have borne the consequences. We are sorry. We have taken the lessons of this disaster to heart, and never again will we allow the expulsion of Jews from their lawful homes - whatever it takes.Some of us just didn’t care. We looked at you and saw people who looked different from us. Maybe your kippot were too small or the wrong color; maybe the problem was that you wore kippot at all; maybe you lived in the periphery instead of the center; maybe you tended to vote for the wrong political parties or you consulted the wrong Rabbis. We didn’t identify with you, and your problems weren’t our problems. We demonstrated against desecration of ancient graves on Road 6, and were silent about the desecration of fresh graves in Neve Dekalim. We protested against apartment prices and cuts in kollel stipends, and didn’t give a second thought to the destruction of your houses and livelihood. We betrayed that central tenet of Jewish ethics: that all Jews are responsible for each other. Now we see how you - who selflessly chose to put duty above comfort, and put yourselves in the firing line so that we could go about our normal lives and sleep peacefully at night - you have been robbed, traumatized, and repaid evil for good. We are ashamed of ourselves for not appreciating you, for being blind to your humanity and your pain, for simply not caring. We are sorry, and never again will we allow personal differences to squash our love for our fellow Jews.Some of us were the soldiers who physically removed you from your homes. In our hearts, we probably knew it was a bad thing, but we subjugated our consciences to the orders that came from above. We forgot that as Jews we have a sacred duty to act morally, even when we are told to act immorally. If we had known then what we know now, we would have seen the Disengagement for the immoral and insane plan that it was, and we would have refused to carry it out. We are sorry that we substituted mindless obedience for moral clarity. Never again will we abdicate our personal responsibility for moral choices and claim, “We were just following orders.”And some of us were happy to see you suffer. In our hearts we knew that the Disengagement would make Israel weaker; we knew it would not enhance our stature in world opinion; we knew it would just bring terrorism closer to home. But we pushed for it, spouting high-minded rationalizations that it would be good for Israel, while deep down, we did it because we hated you, just for who you were and what you represented to us. We saw you as a greater threat to us than Hamas’s rockets or Iran’s bombs, and we needed to teach you a lesson and put you in your place. Maybe there are not many of us who have the humility to be able to recognize our mistakes and change ourselves... but for those of us who do, we apologize. We are deeply ashamed of what we did to you - demonizing you, destroying your homes and your livelihoods, and hanging you out to dry. We are sorry for the causeless hatred that drove us to want to hurt you. And as part of our regret, we undertake to do whatever is in our power to ensure that you are compensated - properly this time - for your loss, whether by pressuring political leaders or contributing to funds that support the victims of our malice. Never again will we allow baseless hatred to drive our actions, and we undertake to act with love towards others, even when they are different from us.All of us together, the community of Israel, offer to you, the expellees of Gush Katif, a collective, humble and sincere apology for what we, as a nation did to you. By signing this letter, we acknowledge our collective wrongdoing, we express our heartfelt contrition at having been party, to whatever extent we were, to this disgraceful and shameful sin, and we collectively undertake never again to allow such a thing to happen. While we cannot adequately compensate you for your loss or your trauma, we beg of you to forgive us and the nation that did this to you.And as you forgive us, may our Father in Heaven also forgive us and bring us salvation from all our troubles, both individually and to the whole nation of Israel.
