ביטול הוצאת ביתי הסובלת מתסמונת דאון מהבית

בס"דלכל מאן דבעי

שלום רב.

הנדון:בקשה, לבטל את רוע הגזירה כלפי ביתי הסובלת מתסמונת דאון להוצאתה מחוץ לבית ולשים אותה בהוסטל

לפני 24שנה קיבלתי זכות. לגדל ילדה ולתת לה מליבי, את הטוב מהטוב.

כולל מכשורים, כולל טראפיות, כולל חום ואהבה, מכולנו,

הילדה, צמחה והיתפתחה, גאווה, קיבלה שמחת חיים, הייתי איתה הרגשנו אמא ובת, למרות שקשר פיזי לא היה,

השקעתי את כל מרצי חיי, לילדה זאת, אשר אימצתי אותה אל ליבי,

וכל זאת ללא סיוע מהרווחה בעיניני, כי התשובה הייתה חד משמעעת,

סומכים על טיפולך, וגם לא הייתה לה עובדת סוציאלית קבועה.

מינו אותי לאפטרופוס,

עקב החוק החדש, הורידו לי את האפטרופוס, ללא ידיעתי

עובדת סוציאלית ללא כל תאוםבאה לביתינו וניסתה לשכנע אותה לעבורלהוסטל.

כתוצאה מכך בכתה רעדה הבטחון שהשקעתי בהלאורך שניםירד, לטימיון,.

ברצוני

להבהיר

הבת שלי מקבלת את כל התמיכה את המכשור את הטיפול הכי טוב

אן לה מישפחה אחרת

אני אמא ןגם היא מרגישה כך

מבקשת למען שלומה של הילדה

ושלומי גם

להחזיר, לי את האפטרופוסוגם לבטל את רוע הגזרה

בתודה והוקרהמראשמישפחת בוקובזה

שמי אסתר בוקובזה ואני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי.....לפני 24 שנים לקחתי ילדה עם ת.דאון ילדה יפה וחננית עם הרבה בעיות של מוטוריקה התפתחות ואסמתית קשה, השקעתי בילדה את כל כוחותיי אם זה בלימודים ברפוי ודיבור מוטוריקה ועצמאות לשליטה יציבה על עצמה. ב"ה הייתה לגאווה בכל מקום, לא היה עליה שום פיקוח ושום עידוד ותמיכה מטעם הרווחה כל השנים התנהלתי לבד כי כל הזמן הזה לא הייתה לה עו"ס קבועה ואם גם הייתה לא התעניינו בה כי סמכו על טיפולי המסור והשקעה שהשקעתי בה, ולכן מינו אותי אפוטרופוס על רכושה וגופה .הכל היה טוב ומוצלח 10 שנים נאבקתי להגשים לה חלום שתתגייס לצבא מאוד רצתה להיות חיילת ולהתנדב, ב"ה הגשימה את חלומה אחרי מאבק קשה עם הרשיות שיתנו הזדמניות שווה גם לילד השונה להשתלב בחברה רגילה וטובה.ולבסוף התגייסה לצבא שנתיים מלאות סיימה בהצטיינות היה מאוד חביבה והעריכו כל מה שעשתה בצבא. וכל זה שום גורם ברווחה לא רץ ודאג והשתתף בעזרה עמי במאבקים תשובתם הייתה אנחנו סומכים עליך. תודה לאל הכל נעשה מכל הלב רק לדאוג לרווחתה וטובתה של החסויה. עם כל הטיפול המסור נכנסה לתמונה לפני כ4 שנים לערך מכון סאמיט גוף מתוך הרווחה שהחליט שילדי ת.דאון מגיעים לגיל מסויים הולכים להוסטל ובניהם ביתי היקרה שגדלתי וטפחתי כל השנים אני סרבתי וכל משפחתי כי אנחנו אוהבים אותה בכל לבבינו ולא מוכנים לנטוש או שתלך להוסטל מבחינתי היא ביתי לכל דבר. החסויה מספיק עברה מספר משברים מיום הוולדה . 1.נולדה וננטשה בבית החולים. 2.הייתה במשפחה אומנת האם שגדלה אותה נפטרה ,ואז שוב לחפש משפחה אחרת. 3.נמצאה משפחה גדלה אותה כשנתיים אך לא יכלו להמשיך את גדולה בביתם מסיבות אישיות משפחה מאוד יקרה.ואז שוב לחפש משפחה .ולבסוף אני לקחתי אותה 24 שנים גדלתי אותה אדם יקר אהוב ושמח שידענו לפנק. כפי שהבנתם אני ומשפחתי סירבנו להצעה וכן גם החסויה. כדי לשבור אותנו היו שלבים.1. הורידו לי את האפטופוסט על רכושה בלי ידעתי ומבלי לשמוע את תגובתי (חשבו אולי אני יוותר עליה) 2. לא לבצע את הניתוח (הילדה אמורה לעשות ניתוח בברכים באופן דחוף) נודע לי שמכון סאמיט היה לה יד בדבר כדי להוציא את הילדה להוסטל ולא לנתח שלא תהפוך לנטל שם בהוסטל ,לא היה מעניין אותם הכאב שלה הסבל שהגיע שלא שלטה על סוגריה מלא .עלי לציין לפני הניתוח עשו וועדה דחופה איך להוציא אותה מהבית בוועדה טענתי היא צריכה לעבור ניתוח אין מקום לדבר על הוצאתה אך לצערי הרב לא הייתה אוזן קשבת אפילו עו"ד שיצגה אותה שיתפה פעולה איתם במקום לסייע לחסוייה .אך אחרי מאבקים קשים בבית משפט הוחלט לנתח את החסויה .החסויה עברה ניתוח להחלפת ברך אושפזה בבית החולים כל המשפחה נרתמה לעזור ולתמוך ישנתי איתה בבית החולים ולא נטשנו אותה אפילו לא דקה .בבית קבלה את כל הטיפול המסור הפכה להיות יותר תלותית הגבלה בהליכה,סוגריים,הגיינה אישית מקלחות הכל עשינו בשבילה .עלי לציין סידרנו לה חדר בקומה הראשונה( הייתה ישנה בקומה שניה ) עם כל התנאים שיתאמו לצרכיה מיטה נמוכה אביזרים רפואיים שירותים צמודים לחדר כל .לא הייתה הכרת הטוב של הרווחה בכלום .כל אישפוזה לא בא שום עו"ס שום מפקחת לראות לדבר או לסייע .רק לאחר מספר שבועות שוב הועלה הנושא של הוצאתה של הילדה .הילדה הפכה להיות חרדתית כל הזמן בוכה מפחדת מנטישה ביקשה פלאפון שאני ידבר איתה כל הזמן לראות שאני איתה ולא נטשיתי אותה .אפילו היה מקרה שהחסויה הייתה בעבודתה וחברה שלה התקשרה אלי ואמרה הבת שלך בוכה רועדת עשיתה במכנסיים שאלתי מה קרה אמרה העו"ס בא לעבודתה כדי לשכנע אותה שתלך להוסטל .מאז היא בפחדים קשים ,אפילו שהייתה צריכה לעבור את הניתוח לא פחדה הלכה בגאווה מלאה ושמחה ,רק היא שומעת שהעו"ס מגיע לא מתפקדת מספר ימים רק בכיות וריעדות. השבוע הוזמנו לשיחה עם מפקחת הרווחה ועו"ס והחסויה כל הדרך בכתה אמא אל תעשי לי את זה אני אוהבת אותך אני יפנק אותך מה שתרצי אני יעשה למענך אל תנטשי אותי ותלחמי שלא יקחו אותי אמרתי אל דאגה ילדתי היקרה אני ילחם הכל שתשארי אצלי. שהגענו לישיבה החסויה ברחה מהפחד הלכתי לחפש אותה ,המפקחת לא הזיז לה כלום לא אמרה נפסיק את הישיבה נרגיע את החסויה אמרה הכל הצגה של החסויה , אני שואלת האם איבדנו את הרגש לאדם? איפה החמלה החסויה נעלמה ובוכייה , עזבתי הכל והלכתי לחפש אותה . אמרתי למפקחת אני לא יוציא אותה ואתם לא תקחו אותה ,תגובתה הייתה אנחנו נוציא אותה רק שתדעי במקום לשים אותה באשקלון ותהיה קרובה אליכם,אנחנו נקח אותה למקום שלא תדעו היכן היא נמצאת ולא תראו אותה , אמרתי לה את מאיימת במקום להרגיע את החסוייה שעדין לא מצאנו אותה? אפילו לא אמרה נעצור את הישיבה ונלך לחפש כלום .התנהגה בקשיחות חוסר לב רגיש .למה משפחה שגדלה ילדה לתפארת מוצלחת עצמאית גדלה במשפחה תומכת מפנקת דואגת ,ויעידו כל הצוות שבסביבתה הן בעבודה בחוגים במעדונית הרופאים המנתחים כולם מפרגנים איזה השקעה אני משקיעה כמעט שנה ישבה בבית אחרי הניתוח טיפול מסור פזיוטרפיה שיקום וכל טיפול נלווה כי הייתה סעודית .היום ב"ה הרופאים אמרו לי לא קרה להם דבר כזה איך החסויה הצליחה ברמה גדולה גם בניתוח גם בשיקום ,להגיע להשיגים כאלה . יש לי עוד הרבה לספר על משרד הרווחה אך מי שירצה אשמח לספר ,העליתי את הנושא כי אני רוצה את עזרתכם עזרו לי לבטל את החלטה ולא לגרום לצער לילדה שלי כי איימה שאם יקחו אותה בכוח בישיבה ברחתי בהוצאה אני יעשה לעצמי נזק אני מאוד חוששת לא רוצה שיקחו אותה ממני אני יגדל אותה עד 120 היא ביתי לכל דבר אני ידאג לטיפולה לשיקומה ויסעד אותה כי היא צריכה לעבור עוד ניתוח ברגל השניה. עלי לציין שבמהלך השנים שגידלתי אותה חליתי במחלה והיתה לי האפשרות לוותר עליה ולא עשיתי זאת כיון שמבחינתי היא ילדה שלי לכל דבר בטוב וברע.0