אספקת מים וחשמל למשפחת סעדה

בס"ד

לתושבי אלון שבות היקרים שלום רב.

שמי אליסף סעדה, אני נשוי לנורית ואב לשירה ויהודה.

נולדתי ביישוב ואני תושב אלון שבות מזה כ26 שנה. כשהתחתנתי, היה ברור לי שאני אמשיך לגור ביישוב. הן בגלל האהבה הגדולה אשר אני רוכש ליישוב ולתושביו והן בגלל האווירה הנהדרת השורה בו, שבה אנו רוצים לגדל את ילדינו.

שכרנו קראון בגבעת החי"ש, וכשנולדה ביתנו הבכורה אף שיפצנו, ריצפנו והוספנו עוד חדר לקרוואן, עלות כוללת של כמעט 20 אלף ש"ח. כל זאת מכיסנו הפרטי וללא תמיכה כלשהי מהיישוב. אחרי תקופה בה כבר התגוררנו בגבעה, פנה אלינו הוועד והודיע לנו שלאחר שלוש שנים, לא נוכל להמשיך להתגורר ביישוב. כמובן שבקשה זו לגיטימית, אין אנו יכולים לכפות על איש להשכיר לנו קראון.

מתוך רצון להמשיך את מגורנו ביישוב, ערכנו פגישות הן עם הועד והן עם המועצה על מנת שיאפשרו לנו לבנות ביישוב. שטחנו לפניהם את בקשתנו, הבענו בפניהם את רצוננו העז להמשיך לגור ביישוב וביקשנו שיאשרו לנו לבנות עצמאית בגבעה. אך לצערנו נענינו בסירוב מוחלט פעם אחר פעם.

אמרנו לעצמנו, הן הועד עצמו מסר את נפשו על מנת ליישב את הגבעה בתחילת הדרך והביא קראוונים ללא אישורים. בנוסף, הוא העלים עין כאשר תושבים בנו בתים ויחידות דיור בגבעה ואף חיבר אותם לחשמל והמים של היישוב. לכן גם אנו התחלנו להכשיר שטח לבנייה במרכז הגבעה. יש לציין שהכשרת השטח הייתה על אדמות מדינה אשר אינן שייכות ליישוב. אך לא עברו 24 שעות, ועוד באותו היום הגיע אלינו מזכיר היישוב והורה לנו להפסיק את העבודות במידית, הוא אף הפעיל את כל האמצעים אשר ברשותו תוך איומים בתביעות והריסה. אנו איננו אנשי מדון ועל כן בצר ליבנו הפסקנו את הבנייה.

לאחר תקופה, התחיל משא ומתן בו נידונה אפשרות פתרון בניה בשבילנו. אך ניסיונות אלו העלו חרס, היישוב טען שהוא אינו רוצה להתעסק עם זה.

התחילה לחלחל בנו ההכרה כי הנה אוטוטו אנו צריכים לפנות את הקראוון, ולכן החלטנו לבנות. בפורים האחרון התחלנו להכשיר שטח בגבעה הצפונית על אדמות מדינה אשר אינן שייכות ליישוב. לקחנו מהנדס ואדריכל שבנו לנו תוכניות. אך היישוב שוב עמד בדרכנו תוך שהוא אינו מאפשר לנו להכניס פועלים ליישוב, זאת למרות שהשטח אינו שטח היישוב. אך אנו המשכנו בבנייה, עבדנו ימים ולילות תוך שאנו מסתמכים על בנייה עברית. עלות הבנייה הסתכמה במאות אלפי שקלים, אך אנו לא נרתענו, לקחנו הלוואות ותוך חודשיים העמדנו בית לתפארת. אחרינו התחילו לבנות לידינו עוד שתי משפחות שממש השבוע עומדים לקראת כניסה.

התחברנו לתשתיות (חשמל ומים) של היישוב והצענו לוועד שנשלם על החשמל והמים, אך הם בשלהם, סרבו באטימות לב. על אף זאת מכיוון שאנו איננו רוצים לעבור על איסור גזל חלילה, אנו משלמים ליישוב בהעברה בנקאית בכל חודשיים. לאחר חודשיים של מגורים הועד ניתק אותנו מהמים, זאת כאשר יש לי ילדה בת שנתיים ותינוק בן 9 חודשים בבית אשר לא יכולים להסתדר בלי מים. ומאז כל יומיים שלושה הועד מנתק אותנו מהמים, אני ממלא מים מבעוד יום על מנת שיהיה לילדים מה לשתות עד שאחזור מהעבודה ואחבר את המים מחדש.

ביקשנו מיו"ר הועד לקבוע פגישה עם מליאת הועד על מנת למצוא פתרון. ברגע שנכנסתי לישיבת הועד כבר הבחנתי במבטיהם הזועמים, לא נתנו לי להשחיל מילה וכבר התחילו תוקפים אותי על כך שאני גזלן, זאת למרות שהועד עצמו לא הסכים לקחת ממני תשלום על המים. הם איימו עלי שהם ילכו למנהל על מנת לדווח עליי (מישהו אמר "שלום עכשיו"?), וזה באמת מה שהם עשו.

נוסף על כל זאת השבוע המועצה באה לנתק אותי מהחשמל ע"פ בקשת הועד.

אותו יישוב שבו גדלנו, אותו המקום שממנו אנו שואבים את זיכרונות ילדותנו, הוא אשר נלחם בנו, הוא אשר מנתק אותנו מהמים והחשמל. דיברנו עם יו"ר הועד ועם המזכיר, אך למרות שהם יודעים לא פחות טוב מאתנו שאישורים לא נקבל פה גם בעוד עשר שנים, למרות זאת דברינו נפלו על אוזניים ערלות.

כבר הצענו ליישוב עשרות פעמיים לחתום על חוזה שהיה וביום מן הימים היישוב יוכל לבנות על השטח הזה, אנו נקום ונלך מבלי להוציא הגה.

אנו פונים אליכם תושבים יקרים, אל נא תעקרו נטוע. אל תתנו יד להשארת ילדינו ללא חשמל ומים. כמו שכבר ציינו אנו מוכנים להגיע להסדר עם הועד. אנו מוכנים לשלם על החשמל והמים, הן זו הייתה כוונתו מתחילה. אנו מוכנים לחתום על הסכם שבמידה ובעתיד יוכל וירצה הועד לבנות בשטח אנו נפנה את ביתנו.

אנו מבקשים מכל מי שיש בידו להשפיע על החלטת הועד, אנא עזרו לנו.

בכאב ובתקווה להבנתכם – אליסף ונורית סעדה.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה