בעיית הנגישות של נשים נכות למקוואות

לכולנו יש סדר יום קבוע: קמים בבוקר, מצחצחים, מתלבשים, הולכים לבית הספר לעבודה, חוזרים הביתה, אוכלים, מתקלחים, הולכים לישון. כך נראה סדר היום של כמעט כולנו. כל פעולה שאנו עושים נראית בעיננו ממש פשוטה. אולם, יש אנשים שכל פעולה אחת קטנה שלנו, בשבילם היא מייגעת, מפרכת וכלולה בהרבה מאמצים.אנשים אלו רוצים להרגיש ככל אדם ולחיות חיים רגילים. הם רוצים לקום בבוקר, לאכול, לצחצח שיניים, ללכת למוסדות ציבוריים רגילים וגם לשמור על טהרת המשפחה ככל אדם. כל הפעולות שהם רצים לקיים מלוות בהרבה מאמצים וקשיים.נכות שרוצות לקיים טהרת המשפחה נתקלות בקשיים רבים כמו:בכניסה למבנה של המקווה ישנן מדרגות שאינן ניגשות לנכים, אין מעלית, או מדרגות נעות, או לפחות עלייה המותאמת לנכים. כך אם נכה רוצה לטבול במקווה היא אינה יכולה. הירידה לטבילה אינה מותאמת לנכים, בטח שלא בכיסא גלגלים, הם צריכים עזרה שיסחבו אותם והם אינם יכולים בכוחות עצמם. המקלחות אינן נגישות לנכים, אין להן איפה לשבת, האמבטיות גבוהות ואי אפשר להיכנס עם כיסא הגלגלים. השירותים אינם מרווחים ואינם מותאמים לנכים בלי אחוזי נכות גבוהים או לנכים בכיסא גלגלים.ולכן, שר הדתות אנו פונות אליך בבקשה לחוקק חוק בכנסת שיקבע שבכל עיר מושב יהיה לפחות מקווה אחד נגיש לנכות, כך שהם לא יצטרכו לנסוע רחוק כדי לקיים חיי משפחה וטהרה.