הולכים לגן למי מגיע? ולמי לא?

בישראל כ- 50,000 חולי סכרת, מתוכם כ- 5,000 ילדים ובני - נוער ורק 150 מתוכם הינם מתחת לגיל חמשכשכל הילדים מגעים לגיל שנתיים ומעלה הם פשוט נרשמים לגן ילדים והלכים 

עכשיו עולה השאלה מה קורה כשליאם חולה סכרת הנעורים צריך ללכת לגן ?מתוקף העובדה שליאם צריך השגחה צמודה למשך כל שעות היום התחלנו לברר איזה גוף ממשלתי עוזר לתושבי המדינה במצבים אלו. בשלב כזה היה ניתן לצפות שהיות וישנם כ-150 ילדים חולי סכרת -נעורים מתחת לגיל חמש במדינה, התמיכה בהם תהיה ללא בעיות, אך למרבה הפתעתנו אנו מהר מאוד מגלים שאין אף גוף במדינת ישראל שבא ונותן תמיכה לילדים מתחת לגיל חמש, ליתר דיוק התמיכה ניתנת אך ורק לילדים הנרשמים לגן חובה ואליך !!! כל שנותר לעשות הוא לפנות למינהל החינוך בעיר מגוריך ולקוות לקבלת עזרה.

 

אשר על כן, ומכיוון שליאם היה זקוק כבר למסגרת של גן ילדים, פנינו לראש מינהל החינוך בעירייתיבנה מר דקל אליהו וקיבלנו ממנו תשובה פשוטה ואצטט:

 ״על פי חוק לליאם לא מגיעה הזכות לסייעת רפואית עד גיל חמש או שתממנו מכיסכם או שתשאירו אותו בבית או שתלכו איתו לגן. עיריית יבנה לא נותנת תמיכה בנושא״ .

 

מכיוון שלא היו לנו ואין לנו אפשרויות כלכליות לממן לליאם סייעת רפואית באופן פרטי ומכיוון שלא קיבלנו סיוע מעיריית יבנה, החלטנו שאשתי תלך עם ליאם לגן ותשגיח עליו/תהיה הסייעת שלו בגן וזאת גם על מנת שליאם יהיה בגן ככל הילדים בני גילו.

 

אך גם שלב זה לא היה כל כך קל ליישום מכיוון שאף גננת לא היתה מוכנה לקחת כל אחריות על ליאם על אף העובדה שאימו מצטרפת אליו ובמקרים מסויימים בעקבות עובדה זו.

לאחר מספר ניסיונות חיפוש גן ילדים ושל גננת שכן תסכים לקבל את אימו של ליאם יחד איתו הצליחהאשתי לאתר גננת מדהימה בשם זהבה זיגל מהגן המוסיקלי עם לב רחב שהסכימה לקבל את שניהם לגן בתנאי שכל האחריות היא עלינו בלבד.

 

לשמחתו הרבה של בני ליאם, אשר מאס מישיבה ללא תכלית בבית, ללא חברה מתאימה לגילו, ולשמחתה של אשתי, אשר ראתה כמה הילד מאושר בגן הילדים החלו ללכת לגן יחדיו כל יום במשך השנתיים האחרונות כאשר אשתי משמשת כסייעת הרפואית שלו ואשר כמובן שעם הזמן אשתי הפכה לסייעת מן המניין ללא תשלום ו/או תמורה כלשהי מהגן.

 

מלבד החסרונות שאשתי נאלצה לוותר על עבודתה ופעילותה, דבר אשר פוגע בנו באופן כלכלי ומלבד העובדה שליאם צמוד לאימו דבר שגורם לו להיות תלוי בה לא רק פיזית אלא גם נפשית, ליאם חזר להיות ילד מאושר למד וצמח והגיע הזמן לעלות לגן טרום – חובה. הפעם הרישום לגן טרום חובה כברמלווה במכתב רשמי מעיריית יבנה.

 

היות ושמענו במרוצת הזמן לא מעט מקרים בהם ערים אחרות עוזרות ומספקות סייעת רפואית לילדים שחולים בסכרת-נעורים, והיות ומצבנו הכלכלי הגיע עד לכדי קריסה טוטאלית בעקבות העובדה שאישתי לא עובדת כבר זמן ממושך מאוד שאפשר לספור אותו כבר בשנים פנינו שוב למשרד ראש העיר מר צבי גוב ארי וביקשנו ממנו שאולי עכשיו כשישנה מודעות לא קטנה בשאר הערים למצוקת ילדים אלו הוא ייתן לליאם סייעת רפואית אשר עדיין אין ביכולתינו לממן ובכדי שלאישתי יתאפשר לחזור למעגל העבודה ולעזור לכלכלתינו.

 

הפגישה עם ראש העיר לא ארכה יותר מחמש דקות נתקלנו בתשובה מאוד חדה ברורה וקרה ואצטט:

״על מנת שאני אדאג לסייעת רפואית לליאם אני זקוק להעלות את הארנונה ל- שבע מתושבי העיר לכן אני לא מוכן לעשות זאת״ לכן נאלצנו שוב לפנות לראש מינהל החינוך בעיר מר דקל אליהו ולקוות שאולי הוא ימצא עבורנו פיתרון. בשלב זה התברר לנו שישנם עוד שתי משפחות בעיר יבנה עם אותה בעיה בדיוק.

 

פנינו בחודש ינואר 2012, למר דקל אליהו אשר הבטיח לנו שהוא לוקח את הנושא לאחריותו ותוך מספר ימים הוא ייתן לנו תשובה כאשר האופציות שהוא הולך להילחם איתם הם: שילוב שלושת הילדים באותו הגן ומתן סייעת רפואית אחת שתלווה אותם או לחילופין שילוב שלושת הילדים באותו הגן והסייעת שלהם, תהיה אשתי – שתקבל תשלום כסייעת עבור בני ושתי הילדים הנוספים.

 

הימים הפכו שבועות והשבועות הפכו לחודשים. כל פעם שיצרנו קשר קיבלנו את אותה התשובה לפעמים באופן אישי על ידי מר דקל אליהו ולפעמים על ידי אחת המזכירות במינהל החינוך: ״מר דקל אליהועדיין ממתין לתשובות ״ ושנאלץ להמתין בינתיים.

 

 

 

חשוב לי לציין שבמהלך אחת השיחות הטלפוניות שבוצעו בינינו המליץ לנו מר דקל אליהו שלא נפנה לעיתונות כי במידה ונעשה כן ראש העיר מר צבי גוב ארי יראה זאת בעין לא יפה וגם אם הוא ישקול בחיוב לעזור לילדים שלנו פעולה זו תניע אותו מכך.

 

במרוצת הזמן הילדים כבר שובצו בגנים שונים (כמובן) ושנת הלימודים בפתח ועדין אין שום סידור לילדים.

 

בתאריך 10/07/2012 הלכתי ללא תיאום מראש למשרדי מינהל החינוך ביבנה. מר דקל אליהו נכנס מספר דקות לאחר שהגעתי והשיחה בינינו נערכה בעמידה בפתח דלתו. מהר מאוד הבנתי שאני "אורחממש לא רצוי". מר דקל אליהו גם הוא כמו ראש עיריית יבנה היה מאוד חד ברור וקר : עיריית יבנה לאתממן את שלושת חולי הסוכרת עלות כזו הינה בגובה 21,000 ש"ח לחודש (חשוב לציין שלפי בדיקהשלי עלות סייעת רפואית לחודש הינה 3,600 ש"ח בלבד! משכורת שאפילו אישתי היתה מוכנה לקבל ולהיות בעצמה הסייעת באותו הגן לשלושת הילדים). במידה ועיריית יבנה תיקח על עצמה מימון סייעת רפואית לשלושת הילדים הנ״ל היא תיצור תקדים בעייריה ולכן תאלץ להמשיך לעשות זאת לדורות ולדאוג לכל הילדים החולים בסכרת - נעורים, עיריית יבנה לוקחת על עצמה את ההתמודדות עם הילדים האתיופים וכמו כן כיתות אומץ שעולות לה בתקציב לא מבוטל ולכן בכל מקרה בו יהיה תקציב לילדים הנ״ל הוא יהיה אך ורק מתוך תקציב שהמדינה תממן (דבר שהיה ידוע מראש שלא יקרה). ראש עיריית יבנה שוהה כרגע בסין ואני לא מוכן לזבל לו את השכל עם הנושא הנ״ל כפי שאני מזבל את השכלכבר כל יום לגורמים כאלו ואחרים ושנפסיק להיות "הורים שמנדנדים" וליצור עמם כל הזמן קשר.

 

עוד נמסר לנו, שהגננת שליאם שובץ לגן שלה, לטרום –חובה, לא מוכנה לקבל אותו ביחד עם אימו אלא רק בליווי סייעת רפואית מוסמכת שתמומן על ידינו והיא תצטרך להיבדק ע״י מינהל החינוך.

 

לכן נכון לרגע זה עבור אשתי וליאם הגן סגור!! (למרות שיש בידנו מסמך הקובע כי ליאם משובץ לגן ולמרות שהעובדה שליאם חולה בסוכרת – נעורים ידועה לכל הנוגעים בדבר שיבוץ הילד לגן ואף מודעים שאין לו כרגע אישור לסייעת רפואית ורק בעקבות כך אימו מצטרפת לגן)

ככל הנראה במשך השנה הקרובה ליאם ייאלץ לשבת עם אימו על המרפסת ולספור ציפורים נודדות.

 

 

לאור כל האמור לעיל, הננו מבקשים בכל לשון של בקשה  ליתן לנו את הסיוע המבוקש על ידינו וזאת על מנת שבני ליאם יוכל להתחיל ככל הילדים את שנת הלימודים הנוכחית בגן הילדים טרום חובה בבטחה ובבטחון לבריאותו וליתן לו סייעת רפואית ואשתי תוכל לחזור למעגל העבודה ולהרוויח משכורת כאמור.

 

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה