נלחמים כדי שנוכל להמשיך להילחם

הנדון: תלונה על חוסר מענה הולם לסטודנטים בתקופת מלחמת חרבות ברזל

 

אני פונה אליכם מתוך תחושת תסכול וכאב לנוכח התנהלות המכללה בתקופה קשה זו של מלחמת חרבות ברזל. כסטודנט וכאזרח תורם, אני מרגיש כי ננטשתי יחד עם חבריי למערכת החינוך, דווקא בזמן שבו אנו זקוקים למעטפת תמיכה ולתחושת שייכות.

חוסר מענה לסטודנטים במצבי מצוקה

במכללה שלנו ישנם סטודנטים רבים המתמודדים עם פוסט-טראומה, אם כתוצאה משירות צבאי, מילואים או אירועי טרור שחוו על בשרם. לצערי, במקום לקבל תמיכה והבנה, הם נדרשים להציג מסמכים פסיכיאטריים מסובכים, כאילו עליהם להוכיח את סבלם ואת הקושי שהם חווים מדי יום. הדרישות הללו פוגעות לא רק בהם אלא בכל הסטודנטים, שצופים באטימות המערכת ומאבדים אמון במוסד שאמור לשמש בית חם בתקופה זו.

סטודנטים שנמצאים במצבים נפשיים קשים ומתקשים אפילו לצאת מביתם מבקשים בקשות פשוטות כמו אפשרות ללמוד בזום או לצפות בהקלטות של השיעורים. אך גם בקשות אלו, המובנות מאליהן במוסדות אחרים כמו אוניברסיטת תל אביב והטכניון, נתקלות בזלזול ונדחות על הסף. תגובות מסוג זה מעמיקות את תחושת הבדידות והניכור של הסטודנטים ומובילות לפגיעה חמורה בתפקודם האקדמי והנפשי.

העדר גמישות פדגוגית והבנה למצב

בעוד מוסדות אחרים התאימו את עצמם למציאות החדשה, מכללת אפקה ממשיכה להתנהל כרגיל, כאילו אין מלחמה. היעדר אפשרות ללימוד מרחוק משאיר סטודנטים רבים מאחור, ובכך למעשה מבטלת את השוויון הבסיסי שצריך להתקיים במערכת החינוך. מי שאינם מסוגלים פיזית או נפשית להגיע לקמפוס מוצאים עצמם נאלצים לבחור בין ויתור על הלימודים לבין ויתור על בריאותם הנפשית.

יחס מזלזל למשרתי קבע ומילואים

לא רק סטודנטים במצבים נפשיים סובלים. משרתי הקבע והמילואים, אשר מוצאים עצמם במרכז המאמץ הביטחוני, נאלצים להתמודד עם יחס פוגעני ומזלזל מצד המכללה. הדרישות להמצאת אישורים מגורמים בכירים, לעיתים עד רמת אלוף, אינן רק בלתי סבירות אלא משדרות חוסר אמון מוחלט. בקשות פשוטות להקלות הופכות למסע ביורוקרטי מפרך, במקום להיות מטופלות בהבנה ובשיתוף פעולה.

פגיעה מיותרת בזכאות ללימוד מרחוק

בנוסף לכך, משרתי קבע ומילואימניקים שמצהירים מראש על היעדרות צפויה במהלך הסמסטר נתקלים במדיניות אבסורדית שמונעת מהם זכאות לשיעורים מוקלטים או זום בזמן אמת. במקום לאפשר להם להמשיך בלמידה שוטפת, המכללה מחייבת אותם להמתין עד שיחלוף משך ההיעדרות שציינו מראש, ורק לאחר מכן יינתן להם גישה לחומרים הלימודיים. כך, סטודנט שנעדר שלושה שבועות לא רק שיחמיץ את ההתקדמות השוטפת אלא גם ימצא עצמו נלחם בקרב אבוד של השלמת חומר רטרואקטיבית. מדיניות זו אינה מתחשבת בצרכים המיוחדים של הסטודנטים הללו ופוגעת באופן משמעותי בסיכויי הצלחתם.

התעלמות מחובת המוסד להיות חלק מהמאמץ הלאומי

במוסדות אחרים, כמו אוניברסיטת בן-גוריון או הטכניון, כבר מזמן הבינו את תפקידם כחלק ממאמץ לאומי, ומספקים לא רק גמישות אקדמית אלא גם תמיכה נפשית ולוגיסטית. באפקה, לעומת זאת, נראה כי העדיפות ניתנת לשמירה על 'שגרה' כוזבת, תוך התעלמות מוחלטת מהמחיר הכבד שמשלמים הסטודנטים.

 

חובת המוסדות להשכלה גבוהה לתמוך ולחבק

המלחמה אינה מבחן רק לחוסן הצבאי שלנו, אלא גם לערכינו כחברה. מכללה שמזניחה את הסטודנטים שלה בזמן כזה מחמיצה הזדמנות להפוך למגדלור של ערבות הדדית וסולידריות. כסטודנטים, איננו מבקשים יחס מועדף; אנו מבקשים שיתייחסו אלינו כבני אדם המתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית.

לסיכום, אני קורא למוסד להשכלה גבוהה לפעול במיידי על מנת להבטיח שכלל המוסדות יתאימו את עצמם למציאות הקשה ויחייבו את מכללת אפקה להעניק את התמיכה המגיעה לסטודנטים.

 

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה