חיוב הוראת השפה הערבית בבתי הספר היסודיים והתיכוניים בישראל

שפות יכול לפתוח לנו עולם שלם של אפשרויות תעסוקה, שזה יעזור לנו להתמודד עם קריאת טקסטים זרים באוניברסיטה, שזה מפתח את היכולות הקוגניטיביות, שנוכל לפתח קשרים עסקיים חדשים, ושזו הדרך הכי טובה להכיר לעומק את התרבות של דוברי השפה האחרת. אז למה מונעים מאיתנו ללמוד את השפה שהכי קרובה לנו ושיכולה לעזור לנו הכי הרבה, הערבית?

מחייבים אותנו ללמוד אנגלית כדי שנצא לעולם הגדול ונדע להסתדר. אז למה במדינה שלנו, במקום שבו חיים איתנו כל כך הרבה דוברי השפה הערבית, לא חשוב שנדע לדבר איתם? שנכיר את התרבות שלהם, שנדע לקרוא עיתונות וספרות, שנוכל להיעזר בהם אם הלכנו לאיבוד, שאולי ככה נתקרב אליהם?

קשה לנו להבין מה עומד מאחורי ההחלטות המשונות של קובעי המדיניות, ומשרד החינוך ביניהם, שמחליטים מדי פעם לצמצם יותר את שעות לימוד החובה בערבית, עד שפתאום נעלם מהמערכת של בית ספר או תיכון כלשהו מקצוע הערבית, ושאם כבר מלמדים ערבית, אז מלמדים את השפה הספרותית, שאפילו דוברי השפה הערבית לא משתמשים בה. מה כל כך מפחיד בלימוד השפה הערבית? מה יקרה לנו אם נלמד את השפה?

האם באמת קשה למשרד החינוך ולקובעי המדיניות לראות את היתרונות העצומים שיש בכך שכל אחד מאיתנו, כל תלמיד ותלמיד, ילמד את השפה הערבית המדוברת?

אנחנו מבקשים ממוסדות השלטון וקובעי המדיניות להקצות משאבים ולחייב את הוראת השפה הערבית. ולא את הספרותית אלא את הערבית מדוברת. אנחנו מבקשים שמורים שיודעים לדבר את השפה ילמדו אותנו ושנתחיל ללמוד אותה כבר בגן או מכיתה א'.