חוסר המסגרות בתמיכת הממשלה לאנשים על הרצף האוטיסטי מעל גיל 21

הבעיה האזרחית בה נעסוק היא חוסר המסגרות בתמיכת הממשלה לאנשים על הרצף האוטיסטי מעל גיל 21. בחרנו לעסוק בבעיה אזרחית זו מפני שאינן קיימות מסגרות לאנשים על הרצף האוטיסטי מעל גיל 21 בנוסף לכך, לאחת מחברות הקבוצה יש קשר אישי והתנדבותי עם מישהי על הרצף האוטיסטי וברגע שהיינו צריכים לבחור איזה נושא לעשות את העבודה היא סיפרה לנו על הקשר שיש ביניהם והרגשנו צורך לעשות את העבודה על נושא זה. כשאנשים על הרצף האוטיסטי מגיעים לגיל 21 נחסמות להם המון מסגרות להשלב בהן, רק משום שלא נעשה מאמץ להתאים אותן אליהם. לנו, בני הנוער, יש רצון לעשות דברים לאחר גיל 21 ולהמשיך ללמוד ולהתפתח כך גם נגע בנו הנושא על העתיד שיכול להיות לאדם עם מגבלות מסוימות אשר מקשות עליו. לכולנו בקבוצה יש או הייתה אינטראקציה מסויימת איתם דבר שגרם לנו לפתח רגישות לנושא. הפער בין מה שקיים בפועל לבין מה שאנחנו חושבים שצריך להתקיים הוא שאין מספיק מסגרות חינוך ועבודה לאנשים על הרצף האוטיסטי מגיל 21 ומעלה אשר יאפשרו להם להתפתח ולגדול, משרד הרווחה פחות מתעניין ומתעסק בנושא הזה כך שאנשים על הרצף האוטיסטי נותרים מקופחים לעומת קטינים וחייל על הרצף האוטיסטי שמקבלים הרבה יותר כלים. ההורים אשר ילדיהם על הרצף נמצאים חסרי אונים, כבולים וחסרי יכולת לעזור לילדיהם. הזמן בו מתרחשת הבעיה הוא מאז חקיקת החוק ועד היום וכל זה מתרחש בישראל.

הגורמים בעלי העניין בבעיה הם האנשים על הרצף, משפחותיהם, בעלי העסקים והאוניברסיטאות. הגופים הרלוונטיים לבעייה הם הממשלה ובתוכה משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות ומשרד החינוך, אשר לא נותנים מענה מספק, כמו כן, משרד האוצר לא מסבסד הקמות של מתקנים שונים לאנשים על הרצף. המושגים הרלוונטיים באזרחות לבעיה האזרחית אותה אנו בודקים הם, הזכות לשוויון- הבחנה מותרת, עקרון הסובלנות, חופש העיסוק. הערכים הנפגעים או המתנגשים מעצם קיומה של הבעיה הם קבלת האחר, שוויון ואחריות חברתית.