המאבק בתאונות הדרכים

בישראל יש ריבוי של תאונות דרכים, דבר הפוגע בזכות לחיים ביטחון ושלמות הגוף.

תאונת דרכים היא אירוע שבו כלי רכב מתנגש באובייקט אחר – מכונית אחרת, אדם, חיה, תשתית הכביש ועוד.

תאונות דרכים בישראל גורמות נזק אנושי וכלכלי משמעותי. מאז קום מדינת ישראל ועד סוף 2015 נהרגו בתאונות דרכים מעל 32 אלף בני אדם. יותר מאשר סך ההרוגים בכל מלחמות ישראל ובכל פיגועי הטרור. תאונות דרכים בישראל הורגת 300-350 בני אדם בשנה, פוצעות כ-77 אלף בני אדם, וגורמות למשק נזקים של כ-155 מיליארד ש"ח בכל שנה. הנזקים הכלכליים הינם ישירים ועקיפים והם נגרמים עקב פציעה, תמותה, היעדרויות מעבודה, שיקום רפואי, נזקים לקרובי הנפגעים, וכן עלויות למוסדות כמו עלויות מניעה, אכיפה, תיקון, חקירה וענישה. בשנת 2015 נהרגו 357 בני אדם בתאונות דרכים בישראל, מתוכם 114 הולכי רגל       (32%) ו-15 רוכבי אופניים (4%).

בעשור האחרון התרחש שיפור משמעותי בכל הנוגע לתאונות דרכים בישראל: ב-2001 נהרגו בתאונות 542 בני אדם; ב-2011 נהרגו 385 - ירידה של 30 אחוז. זאת, למרות שבאותה תקופה נרשמה עלייה של כ-40 אחוז במספר הנהגים, כלי הרכב והקילומטרז' שנסעו המכוניות בישראל. חלק גדול מהשיפור נובע משיפור משמעותי בתשתיות הכבישים, שיפור רמת הבטיחות של המכוניות, וחינוך לנהיגה זהירה יותר ולחגירת חגורה.

תאונות דרכים הן רק סוג אחד של נזק בריאותי של מכוניות וכלי רכב ממונעים שכוללות גם: זיהום אוויר מתחבורה (הגורר מחלות לב, שבץ, סרטן, ומחלות נוספות); אורח חיים יושבני (שתורם לתחלואה נוספת); תרומה למתח נפשי, זיהום רעש, זיהום מים, ותרומה לאי שוויון בריאותי. זאת לצד עלויות נוספות של תחבורה כגון פקקי תנועה, חנייה, פרבור ועוד.

דילמה העולה מהנושא היא האם להשקיע כספים רבים מתקציב המדינה על מנת לצמצם את מספר ההרוגים הרבים בתאונות הדרכים (בשם הזכות לחיים, בטחון ושלמות הגוף) על חשבון השקעת הכספים בבטחון (פגיעה בזכות לחיים, בטחון ושלמות הגוף), חינוך(פגיעה בזכות לחינוך (זכויות קבוצה), צמצום פערים (הזכות לשיוויון)  וכו'…

בחרנו בנושא זה מכיוון שבגילאים שלנו מתחילים להוציא רישיון נהיגה ולכן נושא זה חשוב לנו.

בנוסף, בזמן האחרון תאונות הדרכים עלו לסדר היום הציבורי (תקשורת, דיונים בנושא בכנסת, מחאות…) לכן  

מה הממשלה עושה על מנת למזער את הקטל בדרכים?

הפתרונות שעל הממשלה ליישם כדי להקטין את התופעה הוא שיפור תנאי הכבישים.

חלק מן הכבישים במדינה הם כבישים מסוכנים מאוד, הן מבחינת תשתית והן  מבחינת שילוט. יש מספר כבישים בארץ שמכונים "כבישי מוות" ואל מול הכבישים הללו מנסה המדינה למצוא את הפתרונות הטובים ביותר, גם על ידי שיפור תנאי הדרכים הללו, על ידי תאורה ועוד.

דרך נוספת שבעזרתה הממשלה יכולה למזער את התאונות היא אכיפה. בעזרת זרוע האכיפה המשטרתית מצליחה הסטטיסטיקה שסופרת את הנפגעים הרבים לרדת מדי פעם.

המשטרה, באמצעות אגף התנועה, מבצעת מבצעי אכיפה גדולים מאוד גם במקומות בילויים בהם נמצאים נהגים שזה עתה סיימו לשתות ולהשתכר וגם במקומות המועדים לתאונות על הכבישים השונים.

חקיקה מהווה כלי נוסף להתמודדות עם בעיית תאונות הדרכים. אחד החוקים האחרונים שחוקקה הממשלה הוא החובה לשארת ברכב אפוד זוהר והחובה ללבוש אותו ביציאה מהרכב על כביש מהיר.

עקב ריבוי פגיעות של רכבים בנהגים שיצאו מרכבם על השוליים, חוקק החוק המדובר, שאמור לסמן לנהגים שנוסעים בכבישים את אלה שנמצאים על השוליים.

מה אנחנו כאזרחים יכולים לעשות למניעת תאונות בכביש?

הצד השני של המטבע הוא האזרח הקטן. מלבד פעילות ממשלתים, גם אנו כאזרחים יכולים להשפיע רבות על שינוי תרבות הנהיגה בישראל.

כאזרחים אנו יכולים לקדם רעיונות כמו שימוש מוגבר יותר בתחבורה הציבורית ושימוש בשבילי אופניים.

גם כנהגים וגם כהולכי רגל, נוסעי אוטובוס, רוכבי אופניים ורוכבי אופנוע, אנו מהווים חלק בלתי נפרד מתרבות הנהיגה בישראל וכולנו נמצאים בצורה כזו או אחרת בסטטיסטיקה.

אם אנו מבקשים לשמור על חיינו ולא להיפגע בצורה כזו או אחרת בכבישים עלינו לנסות ולחשוב תמיד על היוזמות שיכולות לשפר את איכות החיים של כולנו.

יש לכולנו את האחריות המוסרית להבין את ההשלכות של נתוני המוות הנוראים הללו. במידה ואנו כאזרחים לא נעשה משהו למעננו, הבעיה לא תיעלם והנתונים הנוראיים יגיעו גם אלינו.

על כל אחד ואחת מאיתנו מונחת האחריות להקנות חינוך מונע לילדינו וסביבתנו הקרובה, על מנת לתת חלקנו לשינוי תרבות הנהיגה.

זה מתחיל בשלב שבו הילדים הקטנים מבינים עקרונות בטיחות בדרכים ולומדים כיצד לחצות את הכביש בצורה בטוחה, דרך רכיבות האופניים הרבות שמלוות אותנו החל מן השנים הראשונות שלנו ועד לדרך שבה אנו מוצאים את עצמנו נוהגים ברכב על הכביש.

על האזרח לא לראות את עצמו כיחיד בתוך ההמולה התחבורתית, אלא כחלק פעיל בה - חלק חיוני לשמירה על נורמות התנהגות שימנעו תאונות, וכל זאת בשם האחריות החברתית.