צליאקים בבן גוריון

אחוז חולי הצליאק המאובחנים באוכלוסייה בישראל הינו כ-2%. מחלת הצליאק יכולה להיות מלווה בתסמינים מגוונים או ללא תסמינים כלל, מסיבה זו, בדוח גסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד שפורסם ב-2018 נכתב כי היחס בין חולי צליאק מאובחנים ולא מאובחנים הינו 1:8. כלומר, התופעה שכיחה במחוזותינו ואינה פוסחת על אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

מחלת צליאק קשורה בתזונה והיא עלולה להוביל לבעיות פוריות ואף לסרטן המעי הגס. חקר המחלה חשף קשר אפשרי למחלות אוטואימוניות רבות. בשנים האחרונות קיימת מודעות רבה יותר לתופעות על רקע גלוטן שאינן קשורות לצליאק. בין התופעות המוזכרות: אלרגיה ואי סבילות לגלוטן (GRD - Gluten Related Disorders).

הטיפול והמניעה מסתכמים בתזונה נטולת גלוטן. המזון האלטרנטיבי, נטול הגלוטן הולך ונעשה מגוון ונפוץ יותר, בעקבות הגידול במודעות ובדרישה אליו. ואולם, אין לו ולו זכר בקפיטריות ובמנזות שברחבי האוניברסיטה.

נוצר מצב שבו סטודנט או חבר סגל חולה בצליאק או נמנע מגלוטן ששכח את קופסת האוכל בביתו – שומה עליו שישאר רעב עד סוף יום הלימודים או, לחלופין, ישביע את רעבונו בפרכית או שקית תפוצ'יפס. זאת ועוד, שבכל הפעילויות/ כנסים ואירועי האוניברסיטה אין פתרון חלופי והולם לחולי הצליאק, וכך נגזלת מהם תחושת השייכות. כך, לדוגמה, במהלך חג החנוכה מחולקות סופגניות ברחבי האוניברסיטה וחולי הצליאק נותרים מהצד. ואין המדובר בסופגניה גופא, אלא בתחושת אי השייכות, חוסר השיוויון וחוסר הרצון להתחשב בצרכי חולה הצליאק שנותר לבד אל מול אווירת החג ספוגת השמן והריבה ושסביבו.

בשיחות קודמות מול גורמים באוניברסיטה עלו טענות שונות על הקושי שבהתחשבות באלרגנים. נתייחס במכתב זה לטענות אלו, אבל תחילה נגיד זאת- אוניברסיטת בן גוריון בנגב הגדירה לעצמה כמטרה להיות מרכז מוביל לפיתוח ולחדשנות. אם אנחנו מסוגלים לפתוח מרכז יזמות, להרים סטרטאפים, להפיק אירוע ללא פלסטיק, להתחשב בכל מוגבלות אפשרית ולתקשר בלפחות 3 שפות שונות- אנחנו יותר ממסוגלים להתחשב במגבלות מזון.

הטענות שהועלו בפנינו הן:

1. "לטובת מזון ללא גלוטן נדרש פס נפרד או מטבח סטרילי."

זה לא ממש נכון שצריך מטבח נפרד. צריך בעיקר מודעות ותשומת לב. מה שיכול להסתכם אולי ברכישה של עוד קרש חיתוך ומסננת, לשים לב שאין גלוטן ברוטב ובאבקת המרק ובעיקר לדאוג לסימון והדרכה נכונה של העובדים. מיותר לציין שכמות המקומות שמוכרים אוכל ללא גלוטן מוכיחה כי זו אפשרות קיימת, וכל שנדרש הוא שזה יהיה חשוב למקבלי החלטות.

2. "אין בבאר שבע מאפיות או ספקים שמייצרים סחורה ללא גלוטן."

קודם כל, זה פשוט לא נכון. יש לא מעט מקומות כאלו בבאר שבע, ונוכל לגבש רשימה אם צריך. אבל מעבר לכך- רוב הספקים שהאוניברסיטה עובדת איתם הם ממרכז הארץ, ובמרכז כמובן שיש אופציות ללא גלוטן.

3. "אם יהיו אלף צליאקים יהיה על מה לדבר."

גם אם יהיה נכה אחד באוניברסיטה, עדיין זו תהיה תעודת עניות עבורה אם הוא לא יוכל להגיע לשיעורים. התחשבות במגבלות מזון, ובכלל, התחשבות באחר, היא לא רק כדי שלצליאקים תהיה אפשרות מזון באוניברסיטה. התחשבות במגבלות שונות היא אמירה- באוניברסיטת בן גוריון פועלים לשיוויון. בין גברים לנשים, בין יהודים וערבים, בין אנשים עם מוגבלות לכאלו בלי, ובין אנשים שיש להם מחלות תזונה שונות וכאלו שאין להם.

הדרישה להתחשבות וסיפוק של מזון אלטרנטיבי שווה בערכו לאוכלוסייה מוגבלת תזונתית הינה בסיסית, והצורך להסביר ולנמק את חשיבותה מעורר השתאות.

להעלאת המודעות ובכדי לאפשר לאוכלוסיית הצליאקים באוניברסיטה להרגיש כשווים בין שווים, המלצותינו הן:

1. חיוב הזכיינים בסימוני אלרגניים. חיוב זה צריך להיות על כלל המוצרים הנמכרים באוניברסיטה, כולל אוכל הנמכר בפס חם, תוך הפרדה בין מכיל, עלול להכיל ולא מכיל- בהתאם לתקנות הקיימות בסימוני מזון. סעיף זה מתייחס כמובן לכלל רשימת האלרגניים המוגדרת בחוק, ולא רק לגלוטן.
2. בחירת זכיינים אשר מסוגלים לספק מזון לכלל אוכלוסיית האוניברסיטה. האם ייתכן שיבחר זכיין שאינו מסוגל לבנות בניין נגיש? כמובן שלא! אם כך, אין סיבה שייבחר זכיין שאינו מסוגל לספק מזון עם הפרדת אלרגנים.
3. הוספת סעיף לנהלי התקציב השונים, אשר דורש התחשבות באלרגנים בכל אירוע שמנוהל על ידי תקציב אוניברסיטאי. אם מדובר בכנס, אירוע של האגודה או חלוקת סופגניות בבית הסטודנט. אירוע חברתי שמאלץ מידור והפרדה בין סטודנטים על בסיס רקע רפואי- הוא אינו אירוע חברתי! ובטח לא אירוע שעל אוניברסיטה להתהדר בו.

לפיכך אנו, החתומים מטה, סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון בנגב, דורשים התייחסות שוויונית ומתן פתרונות תזונתיים נטולי גלוטן לאלתר.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה