אסור לשכוח את האיש

הבוקר, 17/5/15, במקרה הקשבתי לחלק מתוכניתו של רזי ברקאי בגל"צ. הוא שוחח עם נכדו של הרב בינימין מינץ ז"ל. השיחה התקיימה על רקע סירובם המתמשך של החרדים להיכנס כשרים לממשלה, ומהשיחה התברר שזה לא תמיד היה כך. בשנת 50 נכנסה פאגו"י (מפלגת פועלי אגודת ישראל) והרב מינץ מונה לשר ונשבע את השבועה המתבקשת. בשיחה גם סיפר הנכד שסבו היה איש רוח דגול וממקימי "ידיעות אחרונות", אבל בניגוד לאנשי רוח אחרים שנפטרו ועיריית תל אביב שמה שלט ליד מקום מגוריהם לציין שזה המקום בו הם גרו, העירייה מסרבת לשים שלט כזה ליד ביתו של הרב מינץ.

אבל מבחינתי הרב מינץ איננו איש הרוח וגם איננו הפוליטיקאי, מבחינתי הוא האדם שבזכותאני ורבים אחרים בכלל נולדנו. זה בגלל המעשה האציל שעשה הרב בשנים האחרונות שקדמו למלחמת העולם השנייה ולשואה. כידוע הבריטים אפשרו רק למכסה קטנה של יהודים להגיע בעליה ליגלית. אז נכון שניתן היה, ויש שעשו זאת, גם להגיע בעליה הבלתי ליגלית. אבל אם אפשר להיות כאילו ליגליים, האם לא עדיף? אחד הקריטריונים למתן סרטיפיקטים היה אם למבקש לעלות יש בעל או אשה כאן בארץ. משום כך נישא הרב מינץ נישואים פיקטיביים כל פעם לאשה אחרת וכך העלה אותה לארץ ואז התגרש ממנה. בדרך זו הוא הציל אותה מציפורני הנאצים. אחת מהנשים הללו הייתה סבתי, שמהר מאוד אח"כ נישאה לסבי וילדה תאומים שאחד מהם הוא אבי. בטוחתני שגם לנשים אחרות שהרב הביא כך לארץ יש צאצאים. היום אנחנו 9 נכדים ו-9 נינים של סבתי, ואלמלא מעשהו של הרב איש מאתנו לא היה מגיע לעולם.

אני חייבת לציין שאיש במשפחתנו איננו דתי, ובכל זאת אני מאוד מוקירה את זכרו של הרב מינץ

אני קוראת לכולם, וביחוד לכל מי שנולדו בזכותו של הרב, לחתום על עצומה זו ולקרוא לעיריית תל אביב לתת לאיש היקר הזה את מינימום הכבוד לו הוא ראוי.

חתמו והזמינו אחרים לחתום