תמיכה בקהילת בעלי המוגבלויות בישראל

תארו לכם , אתם קמים בבוקר, מתלבשים, מצחצחים שניים, אתם מתקרבים לכיוון הדלת כדי לצאת לעבוד אבל אז נופל האסימון, אין לכם איפה לעבוד. וזה לא שאתם לא רוצים לעבוד פשוט אף מקום לא יקבל אתכם. אז אתם יוצאים מהבית כדי לשחרר קצת קיטור באחד מבתי הקפה הממוקמים בקרבת מקום אך כשאתם מגיעים אין לכם את היכולת להיכנס למבנה. מיואשים אתם הולכים לתחנת האוטובוס להתארח אצל חבר. כשהאוטובוס מגיע אתם מגלים שאינו בנוי להעלות אנשים כמוכם. תרחישים אלו הם חלק משגרת היום-יום בחייהם של אוכלוסיית בעלי המוגבלויות במדינת ישראל.  לאחרונה התרבו הוויכוחים סביב השאלה האם ממשלת ישראל נוהגת בענייני הנגשת המדינה בצורה פעילה מספיק, האם השלטון עושה מספיק כדי לוודא שהמדינה תציע חיים נוחים לכל אזרחיה בעלי המוגבלויות מכל הסוגים. יש הטוענים שהמדינה מספקת די ויותר אמצעי נגישות למגוון רחב של תחומים בתוך המדינה ושבעיקר בתקופה שכזאת (תקופת ה"כתר") על המדינה לשמור על תקציבה המדלדל לעניינים קצת יותר חשובים, מנגד אחרים טוענים שדווקא מכיוון שאנחנו בתקופה קשה כל כך סוגיית הנגישות בישראל הפכה יותר קריטית ושאוכלוסיית הנכים זקוקה לתמיכה מהמדינה עכשיו יותר מתמיד. 

בכתבה שצולמה שנה שעברה אומרת טל בן ארי בת ה29 המצטיידת בכיסא גלגלים "חיפשתי עבודה במשך שמונה שנים" לפי טענתה היא התקשתה למצוא עבודה מכיוון שהיא הכלילה את הנכות שלה בקורות החיים שלה, ולבסוף היא זכתה לקבל עזרה מארגון (בית הגלגלים)ובכך היא מצאה עבודה כמנהלת משרדית בחברה בלוד.  

אף על פי שאחוזי ההעסקה של אנשים הלוקים במוגבלויות עלו בשנים האחרונות(בערך 40%) אחוזים אלו עדיין זעירים, למעשה סביר להניח שבעולם שאחרי הקורונה אחוזים אלו שבכול זאת היו נמוכים למדי יצנחו לטמיון. הרי זה לא סוד שלאחר הקורונה יתחילו חברות עסקים וארגונים לפטר אחוז גדול מגוף העובדים שלה בניהם אנשים רבים הלוקים במוגבלויות שללא ספק(בחלק מהמקרים) יהפכו להיות הראשונים ברשימת הפיטורים של מקומות העבודה שרואים בהם ככוח עבודה נחות(שוב אני אומר בחלק מהמקרים). תתארו לכם... אם לטל (קרא פסקה קודמת) לקחו שמונה שנים מלאים למצוא עבודה בשנים בהם הכלכלה בארץ התקיימה באיזון. כמה שנים ייקח לאדם בעל נכויות לאחר הקורונה בקטסטרופה הכלכלית הקרבת ובאה למצוא מקום עבודה מכובד שלא לדבר על מקום עבודה בכלל?? 

אנשים הלוקים במוגבלויות נהפכים לנזק משני של הקריסה הכלכלית שקוראת בגלל מצב שבכלל לא בשליטתם . הנזק ייפגע בקהילה זו במיוחד אם לא תעשה פעולה דרסטית על מנת לשנות את המצב ולתמוך באנשים בעלי מוגבלויות.

ישנם כמה פתרונות ודרכים בהם אפשר למנוע או לפחות להאט את הבעיה ולדאוג לקהילה.

אני קורא לממשלה, שתקח חלק בשמירת והגנת הזכויות של אנשים בעלי מוגבלויות. ושתוודא שעסקים לא עוברים על החוק ומפטרים בעלי מוגבלויות. ושתתקצב ארגונים התומכים בבעלי מוגבלויות.

אנא מכם תדאגו לשמור על החברה שלנו שווה ככל היותר!!