מניעת פגיעה בילדי ישראל
מספר חתימות
0 |
|
1,000 | |
פורסם בתאריך: 02/03/2022
הנידון: צורך דחוף בהתערבות ובבחינת ההכשרות הנדרשות לעיסוק בהתערבויות התנהגותיות במסגרות הטיפול בילדים - בכדי למנוע פגיעות והשלכות ארוכות טווח ע"י 'מטפלים התנהגותיים' ללא הכשרה מספקת.
מקצועות הטיפול המוכרים בארץ הם מקצועות שנלמדים ברמת תואר שני ומעלה. העוסקים בהם נדרשים לאלפי שעות פרקטיקום והתנסות תחת הדרכה, לעמידה בבחינות התמחות ולפעילות תחת קוד אתי ברור ומעודכן, בהתאם למחקר העדכני. מקצוע ניתוח ההתנהגות היישומי (ABA) הוא מקצוע דורש רישוי ומותנה בלימודים אקדמיים, בשעות התמחות רבות תחת הדרכה ובעמידה במבחני רישוי. בארץ ישנו שימוש נרחב בשיטת הABA - הן במסגרות החינוך והן בתוכניות ביתיות שמוצעות להורים. אולם, תחום זה, וכמוהו תחומים אחרים נושקי טיפול, פרוץ ולא מפוקח.
העיסוק בתחום ניתוח ההתנהגות בארץ אינו כפוף לשום רגולציה. תוכניות ההכשרה לניתוח התנהגות במוסדות ההשכלה השונים נערכות לרוב במסגרת של לימודי תעודה, עם תנאי קבלה שמשתנים בין המוסדות השונים, ואינן מעניקות תואר אקדמי. בנוסף לתכניות הכשרה אלו, יש אין ספור קורסים קצרים שמוצעים לכל מי שמוכן לשלם עבורם, ללא שום דרישות מקדימות, ומתיימרים להכשיר "מטפלים התנהגותיים" או "תרפיסטים". קורסים אלו אינם מספקים הכשרה לניתוח התנהגות ו/או לטיפול ולחינוך. הם מתמקדים בשיטות אימון ביהייביוריסטיות צרות של חיזוקים ועונשים, ללא כל דיון בסוגיות אתיות, בהשפעות רגשיות של התערבויות התנהגותיות, בנזקים הפוטנציאליים שעלולים להיגרם משימוש לא נכון במחזקים ובעונשים, ועוד. חלק מהקורסים האלה אף מוכרים לגמול השתלמות ע״י משרד החינוך, ובוגריהם מקודמים בתוך מערכת החינוך [1][2]. בוגרי הקורסים האלה, למרבה הצער, מציגים את עצמם לעיתים כאנשי מקצוע, על אף שאין לחלקם שום ניסיון ושום רקע אקדמי בתחומי הטיפול או החינוך.
ההפרטה הנוספת של שירותי הטיפול שמקודמת במערכת החינוך (תקצוב "מומחים חיצוניים" ללא פיקוח), תביא לכך שעוד גורמים לא מקצועיים ולא ראויים ימצאו את עצמם בתוך מוסדות החינוך, נוסף על אלו שכבר פועלים בתוכה. גורמים אלו פועלים תחת ראיית עולם צרה, שנובעת מתוך הרצון להתאים את הילד לסביבה, ואינם מודעים לסוגיות אתיות כגון: זהות המטופל, הסכמתו לטיפול, המחויבויות הסותרות של המטפל, האוטונומיה של המטופל, ההשפעה על טובתו ועל רווחתו הרגשית, הנזק הפוטנציאלי שעלול להיגרם משימוש לא מקצועי ואינטנסיבי בחיזוקים ובעונשים, והסכנה בגרימת חוסר וויסות ותחושת חוסר אונים אצל הילד. טיפול לא מבוקר ולא מקצועי, שאינו לוקח בחשבון את כל הסוגיות הללו (ואחרות), עלול להוביל להשפעות מזיקות וארוכות טווח*.
הסוגייה האתית מורכבת עוד יותר, ועל כן גם הצורך בהכשרה מעמיקה וברגולציה גדול אף יותר, מכיוון שהגישה היא חודרנית - חותרת לשינוי התנהגות. בניגוד לשיטות טיפול שעובדות על אמפתיה ועל הקשבה, כאן הפוטנציאל לנזק גדול יותר, כי המטרה היא לשנות ו"לתקן". אם המטפלת לא מבינה את הקשר בין התנהגות לרגש, עקב חוסר הכשרה, פוטנציאל הפגיעה (גם אם היא לא מכוונת) הוא עצום.
״טיפולי״ ABA והתערבויות התנהגותיות נפוצים במיוחד במערכת החינוך עבור ילדים שמתקשים לתפקד מסיבות כאלו או אחרות, ומבטאים את המצוקה שלהם בהתנהגות לא מותאמת – בלי מתן מענה למצוקה.
"השימוש בתכניות ניתוח ועיצוב התנהגות מאוד מוכר ורווח במערכת החינוך, בין היתר משום שהן מזוהות עם שינוי מהיר יחסית בתסמינים והתנהגויות אשר מקשות על תפקוד הפרט והמערכת. תחת זאת, השימוש בהן לעיתים חלקי, לקוי, או לא אפקטיבי, שכן לעיתים חסר הידע המעמיק של הבנת העקרונות הפסיכולוגיים אשר בבסיסן. פסיכולוגיות חינוכיות מנוסות יודעות היטב שלא כל טבלת מדבקות "עושה את העבודה" ומקדמת שינוי שהוא משמעותי וארוך-טווח." (רודד, יצחקי וכהן 2017)
חשוב להבחין בין עבודתה של מנתחת התנהגות, כחלק מצוות חינוכי וטיפולי רב-מקצועי (שכולל, לפי הצורך: מחנכות, יועצות, פסיכולוגיות חינוכיות, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ועוד), לבין אלו הנוקטות בשיטה היישומית. ניתוח התנהגות הילד נועד לעזור ולהבין את הטריגרים שמפעילים אותו ואת הגירויים אליהם הוא מגיב, וזאת במטרה לאפשר התאמות סביבתיות ולהקל על הילד. החלק היישומי של השיטה ההתנהגותית לא נועד להקל על הילד ולהתאים סביבה נעימה עבורו, להיפך - הוא נועד לשנות את הילד ולהתאים אותו לסביבה. מועצת ההסמכה הבין-לאומית של מנתחי ההתנהגות (BACB), שאמונה על האתיקה המקצועית, על הרגולציה ועל מתן רישיונות לעיסוק במקצוע ברחבי העולם, מכירה רק ב130 מנתחי התנהגות בעלי רישיון בארץ[3].
אחת מתופעות הלוואי שמופיעות בספרות על ABA היא דיכאון, אך העוסקים בתחום זה אינם מוכשרים בזיהוי תסמיני דיכאון**, ולכן עשויים להמשיך בתכנית ההתערבות – תוך גרימת נזק פסיכולוגי שלא ביודעין (2021 ,.Sandoval-Norton et al). ה"טיפולים" הללו כוללים תוכניות התערבות אינטנסיביות שכופות על הילד לשתף פעולה, ותומכיהם טוענים ליעילות בהעלמת סימפטומים והתנהגויות "בעייתיות", בהשגת ציות ובהקניית התנהגויות "רצויות". ישנם מחקרים שמצביעים על יעילות מסוימת בטווח הקצר בהשגת המטרות ההתנהגותיות, עם זאת שימוש בשיטות התנהגותיות בחינוך הוכח לא פעם כמייצר מוטיבציה חיצונית בלבד ולמידה שלא משתמרת לאורך זמן (2021 ,Deci et al., 1991; Guay), ועלול להוביל לחרדה, לפגיעה בתפקוד החברתי והרגשי, לתחרותיות ולהתנהגות אלימה (2000 ,Ryan & Deci).
נוסף על כך, דוחות של משרד ההגנה האמריקאי שפורסמו בשנים האחרונות בדקו מדגם גדול מאוד של "מטופלים" בשיטה ההתנהגותית וסקירת ספרות רחבה - הצביעו על כך שהראיות התומכות כביכול ביעילות שיטת הABA מגיעות בעיקר ממחקרים קטנים, שהתכנון והביצוע שלהם לא אופטימלי. איכות הראיות במחקרים אלה דורגה ע"י הסוקרים כנמוכה, ואינה עומדת בקריטריונים של "ראיות מהימנות". נקבע כי נדרשת בדיקה מחודשת של הסיווג של שירותי הABA תחת שירותים רפואיים, ושקילה מחדש של מימונם תחת תכנית שירותי הבריאות של צבא ארה"ב (The Department of Defense, 2020).
השימוש בשיטה ההתנהגותית בלבד, תוך התעלמות מהעולם הפנימי של הילד ומהצרכים שלו, גורם להדחקה של הצרכים האלה ולהפנמה של תחושת פגימות, נחיתות ואין-אונות - ובטווח הרחוק נמצאה קורלציה בין ה"טיפולים" האלה לתופעות של חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה (2019 ,Kupferstein, 2018; Sandoval-Norton et al., 2021; Sandoval-Norton & Shkedy). למרות שנמצא כי הבסיס לפיתוח מוטיבציה פנימית ולשימור והפנמה של למידה הוא תמיכה בתחושת המסוגלות והאוטונומיה (2000 ,Ryan & Deci), ולמרות שברור לכל שעונשים גופניים וטיפולי אברסיה אינם לגיטימיים ופוגעניים, השיטות ההתנהגותיות עדיין נפוצות מאוד במערכת החינוך, וכן ממשיכות להגיע עדויות מגני הילדים ומבתי הספר על התנהגויות אלימות ופוגענית של המטפלות, שכוללות קשירה וריסון [4].
קיים צורך ברור ודחוף לבדוק את ההכשרה של אנשי המקצוע שעוסקים בחינוך ובטיפול - בילדים בכלל ובאוכלוסיות מיוחדות בפרט - ולהגביל את כניסתם של גורמים לא מקצועיים ולא ראויים לתחומים רגישים כל כך. יש לפקח על תוכניות ההתערבות ועל שיטות החינוך הנהוגות במוסדות השונים, ולהפסיק את הפגיעה הפסיכולוגית ואת ההשלכות ארוכות הטווח שלה על האוכלוסייה.
גם אחרי הפרסומים הקשים ב"זמן אמת" על רולידר ושיטות העבודה הלא-הומניות שלו, ארגוני מנתחי ההתנהגות בארץ (מנת"ה + היל"ה) עומדים מאחורי רולידר, ואף הגדילו לעשות והתאחדו לגוף אחד בראשותו, תוך התעלמות מהביקורת הציבורית והאקדמית. גוף זה מנסה לקדם הכרה של המקצוע והכנסה של עוד ועוד תוכניות התערבות ושיטות חינוך פוגעניות לתוך מערכת החינוך, הבריאות והרווחה. כמו כן, רולידר עומד בראש התוכנית ללימודי תואר שני בניתוח התנהגות במכללת כנרת, מחזור ראשון של חוג זה נפתח בשנת 2020 (בוגרים ראשונים צפויים לסיים את לימודיהם בשנת הלימודים הנוכחית), וקבלת התואר עדיין מותנית באישור המל"ג – זה הזמן להתערב ולדרוש בדיקה מדוקדקת של תכנית הלימודים וההתנסות המעשית הנדרשת מהסטודנטים.
* נפוצים, למשל, חיזוקים ע"י מזון, מניעת גישה לחפצי מעבר והגבלה של תנועתיות - מה שעשוי לעודד הפרעות אכילה, להביא לחוסר אונים נרכש, להצפה רגשית ו/או תחושתית וחוסר יכולת ויסות עצמי.
**כשמדובר בילדים תחת תכנית התערבות התנהגותית - אין להם שום אוטונומיה. הם כפופים עשרות שעות בשבוע למטפלת חסרת הכשרה ואין להם יכולת להביע את ההתנגדות שלהם. הם לא יכולים לבטא התנגדות במילים, והם גם לא יכולים לבטא אותה בהתנהגות - כי מיד הם מקבלים עונש. פה בדיוק האבסורד: למטפלת שצמודה לילד אין הכשרה שתאפשר לה לנתח התנהגות מתנגדת או לפרש את המצב הרגשי של הילד. במצב כזה היא תמשיך להיצמד לתכנית ההתערבות, ואפילו לא תדע לדווח על זה למנתחת ההתנהגות - כי היא פשוט לא יודעת לזהות את זה. ככה בדיוק נוצרים ההדחקה, הפנמת הדיכוי והדיכאון אצל הילד. וגם כאן - למטפלת שצמודה לילד אין יכולת לזהות את התהליך הזה, מבחינתה תכנית ההתערבות הצליחה: הילד הפסיק להתנגד.
מקורות:
רודד ,א ,.יצחקי ,נ & ,.כהן ,מ .(2017).להניע את הָקלידוֹסקוֹפּ: ליבת המקצוע והייחוד המקצועי של הפסיכולוגיה החינוכית.
Deci, E. L., Ryan, R. M., Vallerand, R. J., & Pelletier, L. G. (1991). Motivation and Education: The Self- Determination Perspective. Educational Psychologist, 26(3–4), 325–346. https://doi.org/10.1080/00461520.1991.9653137
Guay, F. (2021). Applying Self-Determination Theory to Education: Regulation Types, Psychological Needs, and Autonomy Supporting Behaviors: Https://Doi.Org/10.1177/08295735211055355, 37(1), 75–92. https://doi.org/10.1177/08295735211055355
Kupferstein, H. (2018). Evidence of increased PTSD symptoms in autistics exposed to applied behavior analysis. Advances in Autism, 4(1), 19–29. https://doi.org/10.1108/AIA-08-2017-0016/FULL/XML
Ryan, R. M., & Deci, E. L. (2000).
Intrinsic and Extrinsic Motivations: Classic Definitions and New Directions. Contemporary Educational Psychology, 25(1), 54–67. https://doi.org/10.1006/CEPS.1999.1020
Sandoval-Norton, A. H., & Shkedy, G. (2019). How much compliance is too much compliance: Is long-term ABA therapy abuse? Http://Www.Editorialmanager.Com/Cogentpsychology, 6(1). https://doi.org/10.1080/23311908.2019.1641258
Sandoval-Norton, A. H., Shkedy, G., & Shkedy, D. (2021). Long-term ABA Therapy Is Abusive: A Response to Gorycki, Ruppel, and Zane. Advances in Neurodevelopmental Disorders, 5(2), 126–134. https://doi.org/10.1007/S41252- 021-00201-1/TABLES/1
The Department of Defense. (2020). Report to the Committees on Armed Services of the Senate and House of Representatives