המשך קיומה של הפסיכולוגיה הקלינית בארץ

"להתייחס למחאת הפסיכולוגים הקליניים כמונעת רק מחרדה מפני אובדן "כוח, משאבים" וכד' זה לפספס את המהות התגובה.על אילו משאבים מדברים? אני עובד 10 שנים במסגרת ציבורית, אני מזמין את כל מי מפנטז על משאבים, כוח, שליטה וכו' לעיין בתלוש המשכורת שלי. תאמינו לי, זה יוציא לכם את החשק להחליף אותי. מדובר כאן על קבוצה מכובדת ביותר של אנשי מקצוע, המקדישים את עצמם להכשרה וגדילה את הדורות הבאים של הפסיכולוגים הקליניים בארץ. האם צריך שינויים? כנראה שכן. והם צריכים לבוא מתוך תהליך (סליחה על המילה הדינאמית). אני יודע כבר חלק מהתגובה, ניסינו כבר הרבה פעמים והפסיכולוגים הקליניים "השולטים" (זה נשמע כמעט כמו הסופרנוס) דחו המלצות, מנעו שינויים וכו'. אם זה היה ככה, ואיני יכול לקחת אחריות על דברים בהם לא הייתי שותף, האם עכשיו הדרך היא להחזיר באותה צורה. נכון, פרופ. אליצור כותב ומתנסח בצורה אלגנטית ביותר, ומציג את עצמו כאביר הדמוקרטיזציה והשקיפות. אני לא רואה שהצד הזה הוא כל כך דמוקרטי, ברגע שלא ברור שהרוב מסכים אתו. גם אם בעבר היו דברים לא דמוקרטיים, אז התשובה היא להחזיר בתרגילים לא דמוקרטיים ב"עטיפה" של פתיחות וכו'. יכול להיות שהשינויים שנכפים עלינו יעברו בסופו של דבר, אבל נראה לי שמתוך שכרון הכוח, פרופ. אליצור אינו מודע למחיר שיהיה ומוביל במו ידיו למשבר וקרע עמוקים ביותר, אולי עמוקים מידיי. יש בצעדים האלה זלזול ופגיעה באנישם טובים, שגם אם טועים, פועלים מתוך אמונה מקצועית מלאה. איני מוכן לקבל את הקביעה שפרופ. אליצור וקבוצת אופקים מייצגים את הקידמה והזרמים החדשים ששולטים בעולם הפסיכולוגיה בעולם. העולם הוא מעט גדול יותר מארה"ב, ובמקומות קצת יותר גדולים מישראל, כמו אירופה ודרום אמריקה השיחה האנליטי קיים, חי, עשיר ומתפתח בלי הפסקה. חוץ מזה, אני מתרשם שפרופ. אליצור וחברי אופקים ממלאים היום תפקידים מאוד מכובדים, למרות טענות הקיפוח וחוסר שיוויון. כפי שאמרתי, אני עובד בשטח (העיר לוד נחשבת למספיק שטח) ושם מתקיים דו קיום של מספר שיטות טיפול, כי יש עבודה לכולם. אז נכון, יש ויכוח מהותי על מה צריך כדי להיות פסיכולוג קליני ואת זה אנו צריכים לנסות להגדיר, אבל לא בכוח ובכפייה. מה שלגמרי לא ברור זה שפרופ. אליצור ואלה שמסכימים אתו בכלל מעוניינים לשמור על הפסיכולוגיה הקלינית שמקצוע מוגדר ונפרד, הרי לאחרונה נעשו מספר צעדים צהותיים המטשטשים את ההבדלים בין פסיכולוגים שונים. הרי נשמע שכולם רוצים לעסוק בפסיכותרפיה, אז הדרך הקלה ביותר היא להגדיר שכל אחד יכול לעסוק בזה? נכון, הדרך להיות פסיכולוג קליני היא ארוכה, קשה וגובה מחיר, ועדיין יש רבים שמוכנים לשלם את המחיר כי אוהבים את זה ומאמינים בחשיבות ההכשרה הארוכה, כי זמן הוא מרכיב מהותי בהתפתחות. מה רע בזה? כפי שצור כתב, זה תורם רבות לשמירה על רמה מקצועית מהגבוהות בעולם. אז בואו נשים דברים על השולחן, ההחלטות האחרונות עוקפות ומטשטשות את ההבדלים, פותחות את דלתות הפסיכותרפיה ליותר אנשים על חשבון הכשרה מהירה יותר, ולפי דעתי פחות טובה. לא לקשט את זה בכל מיני דיבורים "יפים" על פתיחות, שקיפות ודמוקרטיה. אפשר לעשות דברים מאוד לא צודקים באופן מאוד שקוף, אז מה? זה עדיין לא מכשיר את המעשים כצודקים או הוגנים. לצערי, נראה שפרופ. אליצור טיפס על עץ גבוה מידיי (וגם אנחנו, אבל אי אפשר להילחם על עקרנות מגובה נמוך), כנראה מתוך תחושה שיש בידיו הזדמנו לעשות מהפכה. אבל אני אומר שוב, המהפכה הזו יכולה לגבות מחיר גבוה מידיי וליצור קרע בלתי ניתן לאיחוי, ולפי כל הבלוגים והמכתבים שפרופ. אליצור כותב, זה בדיוק מה שהוא לא רוצה להשיג." (ליונל קסטל, פסיכולוג קליני,בתגובה לפוסט של פרופ' אליצור). 

עמיתינו הפסיכולוגים הקליניים שלום רב,

ראשית, אנו מבקשים להודות לכולכם על הגיבוי חסר התקדים שלכם לפנייתנו. תוך  חמישה  ימים חתמו על העצומה שהפנינו למשרד הבריאות קרוב ל-853 פסיכולוגים קליניים.

חתימות רבות ממשיכות לזרום אלינו וההחתמה נמשכת בכתובת אימייל  [email protected]

בסוף שבוע שעבר הופץ לשטח מכתב החתום בידי יו"ר מועצת הפסיכולוגים - פרופ' יואל אליצור ובו הודעה על דחיית מועד הבחירות של הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית בשבועיים.

במכתב מוצג מתווה המוצג כ"פשרה" ויש בו קריאה להרגעת הרוחות הסוערות בשטח. 

אנו מבקשים להבהיר כי גם לאחר עיון מדוקדק במיוחד בנוסח, איננו מוצאים כל שינוי ביחס למהות. 

הבחירות אמנם תידחינה בשבועיים, ויש עוד אלמנטים שוליים שהשתנו, אבל העיקר: הסמכות לבחירת חברי הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית, ייוותר, גם במתווה "הפשרה", בידי מועצת הפסיכולוגים. להזכירכם, הפסיכולוגים הקליניים מצויים במועצה במיעוט מובנה. וכך,  גם לאחר ה"פשרה", יחליטו פסיכולוגים לא קליניים ואנשים שאינם פסיכולוגים כלל על זהות הגוף המעצב את ההכשרה בפסיכולוגיה קלינית. באצטלה של  "פשרה למען הרגעת הרוחות", מוצעת הצעה שנקל להבין כי איננה מביאה לכל שינוי בסיטואציה עליה הצבענו, המסכנת בעינינו את הפסיכולוגיה הקלינית ועתידה לפגוע בציבור המטופלים.

אנו סבורים כי מדובר בניסיון הגובל בגנבת דעת להרדמת השטח ולכך לא נוכל להסכים!

ברצוננו להפנות את תשומת הלב למשפט מפתח בעיננו, במכתבו של יואל, להלן:

"אנחנו מאמינים שפתרון זה מאזן בין רצון טוב והושטת יד מצד אחד, לבין הגנה על סמכותה של מועצת הפסיכולוגים ועל החלטות עקרוניות שהיא מקבלת", כותב יואל.

ואנחנו מבקשים להזכיר את מהלך הדברים: לסדר היום שמכתיב היו"ר מאז נכנס לתפקידו לא היה אח ורע עד כה. ה"סמכות" עליה מדבר היו"ר נחטפת ונאכפת על ידו בשורה של מהלכים חד  צדדיים שהוא יוזם. מעולם לא עמדה על הפרק בחירת חברי וועדות מקצועיות ע"י המועצה, ולכן אנו רואים בניסוח "הגנה על סמכויות המועצה" עוד ניסיון כוחני, שלמרבה הצער אינו מפתיע אותנו, ליצירת מציאות בשטח, כאילו היא קיימת מאז ומעולם. 

לידיעתכם, ביום ה' 13.1.11 התקיימה אסיפת חרום של פסיכולוגים הראשיים במוסדות בריאות הנפש. והועלו מספר הצעות לפעולות דרסטיות כדי להיאבק בצעדים אותם מוביל פרופ' יואל אליצור לחיסול האוטונומיה של הפסיכולוגיה הקלינית. הצעות אלו יבחנו בקפידה על כל ההשלכות שלהם ויובאו לאספה נוספת שתתכנס בקרוב.

כמו כן קיבלה האספה ברוב גורף את ההחלטות הבאות:

1. האספה הביעה אי אימון ביו"ר מועצת הפסיכולוגים, פרופ' יואל אליצור  וקראה לפיטוריו.

2.      האספה הביעה אמון מלא בוועדה המקצועית. מתוך דאגה לעתיד הפסיכולוגיה הקלינית בקשה האספה מכל חברי הוועדה לחזור בהם מהתפטרותם. זאת כדי לא להשאיר  חלל ריקלבחירת וועדה חדשה על ידי מועצת הפסיכולוגים. במקביל, עלתה הדרישה להחזיר לתפקידם את חברי הועדה המקצועית המתפטרת ולאפשר להם לסיים 2 קדנציות של  3  שנים , כפי שהיה נהוג בעשרות השנים האחרונות,  וכפי שהיה נהוג עד כה בטרם התמנה היו"ר לתפקידו. בהמשך ועם פרישת כל חבר תבחר הוועדה הקלינית חבר חדש  אותו תביא לאישור  פורמאלי של מועצת הפסיכולוגים כפי שהיה נהוג עד כה. צעד זה יאפשר גם רצף עבודה אשר ייפגע אם ייבחרו 7 אנשים חדשים,       

3.      האספה דורשת כי בחירת חברים חדשים לוועדה המקצועית הקלינית תעשה עלי ידי הוועדה הקלינית בלבד, באישור פורמאלי של מועצת הפסיכולוגים כפי שהיה מקובל עד כה.

בנוסף, לאור חוסר האמון השורר בין הפסיכולוגים הקליניים ובין יו"ר מועצת הפסיכולוגים, אשר פעל מאז כניסתו לתפקיד להצרת צעדי הוועדה הקלינית ולהפקעת האוטונומיה שלה,         

פנינו למשרד הבריאות בבקשה ליצור ערוץ תקשורת ישיר בין משרד הבריאות והוועדה המקצועית הקלינית, מחוץ לערוץ של מועצת הפסיכולוגים, וזאת כדי להבטיח את השמירה על מקצוע הפסיכולוגיה הקלינית.

לפיכך, נמשכת ההחתמה על העצומה כנגד הבחירות לוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית ומהלכים נוספים שמוביל יו"ר מועצת הפסיכולוגים.

אנא הפיצו את העצומה להחתמה ברשימות התפוצה שלכם 

בברכה,

המטה המשולב של הגופים בפסיכולוגיה הקלינית

(איגוד הפסיכולוגים הקליניים בישראל, פורום אסטרטגיה של הפסיכולוגים הקליניים, החטיבה הקלינית בהפ"י, פורום הפסיכולוגים הראשיים, נציגי הפסיכולוגים הקליניים במח"ר)

לכבוד

סגן שר הבריאות, כבוד הרב הח"כ יעקב ליצמן

אנו, פסיכולוגים קליניים, פסיכולוגים ראשיים ופסיכולוגים בכירים כצעירים;  פונים אל הנהלת משרד הבריאות בבקשה להקפיא את הליכי הבחירות המיועדים לוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית, לשנות את הרכב מועצת הפסיכולוגים ועד אז, לייצר עבורנו ערוץ דיאלוג משמעותי חלופי מול משרד הבריאות.

ברקע לבקשותינו אלו עומדת מציאות לא סבירה: למרות היות הפסיכולוגים הקליניים רוב (כ - 60%)  בקרב ציבור הפסיכולוגים בישראל, ייצוגם במועצה לא תואם למספרם היחסי ויוצר מצב אבסורדי בו במועצה דעת המיעוט נכפית בקביעות על הרוב.

לבעיה מבנית עקרונית זו של המועצה, נוספת התנהלותו של יו"ר המועצה הנוכחי, פרופ' יואל אליצור. מאז נכנס לתפקידו, לפני פחות משנה, מקדם פרופ' אליצור בנחישות שורה של מהלכים שאנו סבורים שפועלים לריקון מכל תוכן, של הועדות המקצועיות, לטשטוש ההבדלים בין תחומי ההתמחות השונים, לפגיעה באיכות ההכשרה לפסיכולוגיה קלינית,  ולפגיעה באיכות השירות אותו יקבל הציבור.

כידוע, לאחרונה התפטרה הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית. מדובר במהלך קיצוני שלמיטב ידיעתנו טרם היה לו תקדים בעבר.

עד היום התנהלו הוועדות המקצועיות במועצת הפסיכולוגים על בסיס אוטונומיה בתחומן המקצועי. המהלכים שהוביל אליצור בשנה האחרונה הביאו להפקעה דה-פקטו של אוטונומיה זו. ובמה דברים אמורים?

בחסות דגל השקיפות והנוהל התקין הוביל פרופ' אליצור שורה של החלטות, באמצעות מספר וועדות, שאת הרכבן קבע בעצמו, בשיטת "חבר מביא חבר"  ובניגוד לעקרונות השקיפות:   

ראשית, בחירת החברים בוועדות המקצועיות הופקעה מידי הוועדות עצמן, לידי מועצת הפסיכולוגים. מדובר במהלך לא סביר, בלשון המעטה. לא ייתכן שחברי מועצת הפסיכולוגים, שרובם אינם פסיכולוגים קליניים ואינם מכירים את התחום, ורבים מהם אינם פסיכולוגים כלל, יהיו אלו הקובעים (ובבחירות חשאיות!) את זהות חברי הגוף המופקד על ההכשרה בתחום הקליני. על אחת כמה וכמה כשהייצוג של הפסיכולוגים הקליניים במועצה, כאמור,אינו פרופורציונאלי באופן צורם.

לא זאת, אף זאת: נוהל בחירות החדש מעניק ליו"ר המועצה זכות מיוחדת לחוות דעת על מועמדים ובכך להשפיע על תוצאות הבחירות.

החלטה נוספת נוגעת לשילובם בוועדה המקצועית של מי שאינם מומחים מורשים לעיסוק בפסיכולוגיה קלינית ע"י משרד הבריאות, ובתנאי שהם פרופסורים באקדמיה.לא ייתכן שחברות בוועדה המקצועית – הגוף האמור לפקח על הרישוי – תתאפשר למי שלא הורשו בעצמם לעסוק בפסיכולוגיה קלינית כחוק, גם אם הם פרופסורים באוניברסיטה?

 שתי וועדה נוספות שהקים יו"ר המועצה עוסקות בתכניות הלימודים וההכשרה. בשתיהן מתקבלות החלטות בהצבעה כשהפסיכולוגיה הקלינית נמצאת בהן במיעוט. ונוצר אבסורד: רוב של פסיכולוגים לא קליניים אמור לקבל החלטות בנוגע להכשרת פסיכולוגים קליניים. 

יו"ר המועצה מינה לוועדה לאיכות הטיפול ברפורמה לבריאות הנפש, הרכב תמוה, בלשון המעטה. מבין הפסיכולוגים,  בוועדה זו אין כמעט ייצוג לפסיכולוגים עובדי המערכות הציבוריות לבריאות הנפש. לעומת זאת, האקדמיה  זוכה לייצוג חסר פרופורציה.

גם עמדתו של אליצור בנושא חוק הפסיכולוגים לא ייצגה את עמדת הרוב בקרב הפסיכולוגים הקליניים,

ולהשקפתנו לא ייצגה גם את טובת המקצוע וטובת הציבור.

כל המהלכים הללו יחדיו, מביאים בעינינו למשמעויות מדאיגות:

 באצטלה של שיפור ההכשרה, נפגעת ההכשרה.

באצטלה של קידום פלורליזם מקצועי, נוצרת פגיעה עמוקה במימד התהליכי-דינמי של ההכשרה. 

באצטלה של שקיפות, שיפור הנהלים והצעדת הפסיכולוגיה קדימה, נרמסת הפסיכולוגיה הקלינית והופכת נתונה לשלטון יחיד של יו"ר בעל תפיסה חד צדדית, מגמתית ובלתי ממלכתית.

זאת ועוד: מהלכיו של יו"ר המועצה מובילים בבוטות לטשטוש ההבדלים בין תחומי ההתמחות השונים.        

 כל אלו יביאו לפגיעה הרסנית בפסיכולוגיה הקלינית ובאיכות השירות שיינתן לציבור.

לפיכך, אנו פונים אליך בבקשה לעכב את הבחירות לוועדות המקצועיות, לבחון מחדש החלטות בעייתיות ולהתערב, שאם לא כן, הפגיעה  שיסבו למקצוע ולציבור תהיה בלתי הפיכה.

בהיעדר ייצוג הולם לקולנו, אנו מבקשים לייסד ערוץ ייצוג חלופי עבורנו מול משרד הבריאות.

לא יעלה על הדעת שקולו של ציבור מקצועי המהווה את קבוצת הרוב בקרב הפסיכולוגים בישראל (מעל 3200 פסיכולוגים מקרב המומחים) יועלם ויושתק.

 העתק:

מנכ"ל משרד הבריאות- ד"ר רוני גמזו

בכבוד רב,