ביטול החתמת שעון אצל המורים

לכבוד: שר החינוך מר נפתלי בנט

הנידון: ביטולו לאלתר של שעון הנוכחות, ביטולן של שעות השהייה והחזרת השפיות למערכת החינוך

שלום רב,

נציין כבר בתחילה כי אנו, אנשי החינוך החתומים מטה פונים אליך כקול השפיות האחרון מאחר שלמעשה, צוק העתים המצטבר הבהיל אותנו אל המקלדת, לכתיבת שורות אלו.

מן הידועות הוא כי עבודתו של איש החינוך וההוראה אינה מסתיימת בהישמעו של הצלצול האחרון בכיתתו. אופי העבודה החינוכית מביא את איש החינוך להמשיך את העבודה מעבר לשעות ההוראה, מעבר לשעות פעילות בית הספר, עד לעבודה בביתו בשעות הערב ואף בשעות הקטנות של הלילה ( ראה פירוט בהמשך).

לאורך השנים, בעיקר בשל שיקולים זרים (זרים למציאות, זרים למורים וזרים לעשייה החינוכית האמיתית) ובשל משאים ומתנים פוליטיים לחלוטין בין משרד החינוך לבין הארגונים האמורים לייצגם, הושגו הסכמים שבמבחן הזמן ניתן להגדירם כמבזים, וככאלה שהקשר בינם לבין עבודתו האמיתית של המורה והמחנך הוא דמיוני בלבד. לקח זמן אבל הגורמים הנוגעים בדבר הבינו כי משכורתו של איש החינוך הינה מבישה וכי יש לדאוג לשכר מכובד יותר לאנשים השומרים על ילדינו, עוטפים אותם, מלמדים אותם ומחנכים אותם להיות בני אדם משכילים יותר וטובים יותר. אך מה הועילו חכמים בתקנתם, אם בתקנתם הרגישו כי אותו איש חינוך - כדי שיקבל את המגיע לו (מה שהיה אמור לקבל על פי כל אמת מידה וכל הגיון בריא כבר שנים רבות קודם לכן) עליו לעבור שבעה מדורי גיהינום בדמויותיהם של חוקים ותקנות, המאוגדים בתוך רפורמות דרקוניות, בלתי נסבלות ובעיקר כאלה שאינן תורמות ולו בזעיר אנפין למורה, לרווחתו ובעיקר לא לאופי עבודתו. על סמך ניסיון העבר נראה כי לא ייתכן שתנאיו של איש החינוך ישופרו בלי ששיפור זה יעלה לו בדמים רבים.

באופן תמוה, הוחלט כי על איש החינוך לבצע את כל מטלותיו בזמן קצוב בשעות, מהשעה שמונה עד השעה שלוש או ארבע, ולא זאת אף זאת, הוא חייב לבצע זאת בשטח בית הספר. כך, הרגישו מתקני הדור, תהיה הצדקה להעלות את שכרו של המורה. ופה אנו מגיעים לעצם העניין. קביעה זו שבגלגול מאוחר יותר הביאה את החיוב ההזוי של החתמת שעון הנוכחות על ידי המורה, התעלמה באופן תמוה במקרה הטוב ובאופן נפשע במקרה הרע מהעובדה שאופי עבודתו של איש החינוך יונק משני עמודי בסיס:

1. עבודה שאיש החינוך חייב (!!!) לעשותה ללא חסמי זמן לאורכו של כל היום (והלילה)
2. עבודה שאיש החינוך יכול לעשותה ללא חסמי זמן לאורכו של כל היום (והלילה)

מדוע, אם כן, התעקשו אותם מתקני הדור לתחום את עבודתו של המחנך בזמן ואף להנציח השפלתו זו בהחתמת שעון נוכחות, רק למען השקטת מצפונם הדואב כי עומדים הם לשפר את פרנסתו רחמנא ליצלן? כן, עוד מקרה שבו התשובה נמצאת בגוף השאלה...

לפני שנפרט מהי עבודתו של איש החינוך שאינה קשורה בכותלי מבנה ובכותלי זמן, ברצוננו, ברשותך, לדון בקצרה בסעיף 2 לעיל.

ביהירותו כי רבה (או סתם כי מיהר לסגור עסקה) החליט מי שהחליט כי עתידו של חינוך ילדינו תלוי בשאלה – האם המורה יבדוק את המבחן בביתו שלו בערב, לאחר שהשכיב את ילדיו לישון, או שיבדוק אותם במשך היום בחדר המורים? בעקבות אותה קבלת החלטה אווילית חובה לשאול: מדוע זה כל כך חשוב? מדוע חשוב למאן דהוא אם המורה שבמקרה היא גם אמא למשל, אחרי שסיימה ללמד 6 שעות ברצף, כיתה אחר כיתה, לא תצא לקחת את ילדיה מהגן, תכין להם צהריים ואז תשב לבדוק מבחנים או עבודות בביתה, לשוחח עם הורים בטלפון או ללכת לביקורי בית? האם עבודתו של איש החינוך מצריכה החתמת שעון כאחרון הפקידים ותחימת עבודתו בין שמונה לארבע? התשובה החד משמעית והבלתי משתמעת לשני פנים היא: לאו מוחלט!

אכן קיימים מקומות שהחתמת שעון נוכחות היא הכרחית ומתאימה לאופי העבודה במקום. כאשר מקום נותן שירות לציבור בשעות מסוימות, חשוב לוודא שבין השעות הללו העובדים נמצאים בקבלת קהל או נותנים מענה טלפוני. אך מה הועילו גאונים בקובעם כי על המורה לבדוק את עבודות ההגשה דווקא בבית הספר לפני השעה ארבע ולא בביתו בשעה שמונה בערב? הרי המורה מקדיש את הזמן הזה ממילא. שלוש השעות שהוא מקדיש לכך הן עבודה לכל דבר. מדוע ההתערבות המיותרת הזו במקום ובזמן? (איננו בטוחים כי הזכרנו את העניין אבל נראה לאורך השנים כי קשה להעניק טפח לציבור המורים בלי שיילקחו ממנו טפחיים...)

ועכשיו נחזור לאופי העבודה המחייב עבודה שלא בשעות הלימודים, קרי שלא בשעות הבוקר. להחליט כי איש החינוך יעסוק בעבודתו עד השעה שלוש או עד השעה ארבע אינה מצביעה על דבר פרט לבורות, אטימות וחוסר היכרות מוחלט עם חייו ועבודתו של מי שבחר וביכר לעסוק בהוראה ו/או בחינוך. ניסיון טיפשי זה המזכיר הכנסת צורה מעוגלת ענקית לתוך פתח משולש קטן במשחקי ילדים – ללא מחשבה ובכח – מותיר אותנו חסרי תשובות ופעורי פה נוכח השאלה – כיצד שני הגופים האמונים על שמירת האינטרסים הצודקים של ציבור המורים נתנו יד לאיוולת ולעוולה זו?

הנה רשימה חלקית מאד של מטלות שאנשי חינוך היו רגילים לעשות בעולם הישן לפני כל הרפורמות המעוותות שלא רק שתחמו את עבודתו של המורה בצורה בלתי הגיונית המנותקת ממציאות הוויתו של איש החינוך, אלא גם חסמו את יצירתו, יצירתיותו ודה פקטו חלק נרחב מעבודתו, שלא הייתה לה ברירה אלא להיעשות רק בשעות הערב או הלילה:

1. בדיקת מבחנים ועבודות
2. ביקורי בית – רובם יכולים להיערך רק בערב, כשההורים נמצאים
3. ערבי כיתה – נראה כי המילה 'ערבי' מסגירה מתי נערכו בעבר אירועים אלו...
4. אספות הורים - ידוע כי ההורים פנויים בעיקר בערב
5. הכנת מערכי שיעור
6. טלפונים להורים - רוב ההורים פנויים לדבר בחופשיות אחרי סיום עבודתם, בערב כמובן.
7. תגבורים – יש הבדל בין תלמיד שסיים שמונה שעות לימוד וצריך ללכת מיד לתגבור לבין תלמיד שחזר לביתו, אכל, נח קמעא וחוזר לתגבור אחר הצהריים.
8. טיפול באירועים חריגים המתרחשים אחרי שעות הלימודים – בערב ובלילה.
9. מענה טלפוני ספונטני לתלמידים ולהורים בהודעות או בשיחות ארוכות (וארוכות מאד)
10. מיפוי ציונים
11. הכנת תכניות עבודה
12. מעבר על דיווחי נוכחות של כיתת החינוך
13. הכנת תכניות שבועיות, חודשיות ושנתיות. מעקב אחריהן והכנת דיווחים בהתאם.
14. מועצות פדגוגיות, ימי הורים וערבי הורים – תלמידים.
15. פיתוח פרופסיונאלי – קורסים והשתלמויות
16. הכנת טקסים, הכנת משלחות לפולין (אין ספור שעות) הכנת מסיבות בית ספריות ומסיבות מחצית וסיום (אין ספור שעות).
17. הכנה לצה"ל, נסיעות עם תלמידים ליום שלם לצו ראשון ועוד.
18. בדיקת מבחני מיצ"ב
19. כתיבת מיילים שבועיים להורים

אף שרשימה ארוכה אך חלקית מאד זאת הייתה מוכרת למקבלי ההחלטות, ולמרות העובדה שמרבית הדברים הרשומים יכולים להיעשות ונעשים בפועל רק בשעות אחר הצהריים, הערב והלילה, התעקשו המתעקשים לתחום את פעולתם של אנשי החינוך לשעות הבלתי הגיוניות שבין שמונה לארבע. הגם שמספר השעות שנותר בין סוף יום ההוראה הפרונטלי לבין השעה שלוש או השעה ארבע הוא כל כך זעום שלא ניתן גם אם היו רוצים לדחוס את עבודתו של איש החינוך לשעות אלו.

כל מי שהצטרף בעבר לעולם החינוך ידע גם ידע כי עבודתו אינה מסתיימת עם הצלצול האחרון. מעולם לא התלוננו על כך שעבודתנו נמשכת עד הערב או עד הלילה. כל שדרשנו הוא שיכירו בכך ושנתוגמל על כך כראוי. כראוי למדינה המבינה חינוך מהו וחשיבותו מהי. מורים לא מעטים מדברים על כך שהם מתגעגעים לערבי הכיתה של פעם, לאסיפות השונות, ובעיקר - לעשייה החופשית. כי עשייה תמיד הייתה. שר החינוך הקודם קרא ל"מחנכים סביב השעון". המחנך, לטענתו, ובצדק, הוא מחנך 24 שעות. כן... הדיבורים נהדרים. והמעשים? ההפך הגמור! יד אחת מצהירה הצהרות ויד שניה ממשיכה את החתמת השעון המצמצם את עבודתו של המורה, משל היה פקיד זוטר.

המצב כיום הוא שמורים החליטו כי מאחר שתחמו והגבילו את עבודתם בצורה כל כך נבזית ובלתי הגיונית הם אינם ממשיכים בעבודה אחר הצהריים ואף לא עונים למסרונים ולטלפונים של תלמידים ושל הורים. משום שיש גבול. הרצחתם וגם ירשתם? גם אתם משאירים אותי שלא לצורך בבית הספר עד ארבע וגם מצפים ממני להמשיך ברצף עבודתי לאחר שחזרתי לביתי?

אנשי חינוך יושבים בבית הספר שלא לצורך עד ארבע, מגיעים שחוקים שלא לצורך לביתם ואז אחד מהשניים: או שמחליטים הם כי סיימו להיות אנשי חינוך כהתרסה אל מול הקוזאק הרשע שגזל מהם שלא לצורך בשרירותיות מוחלטת, את חדוות עבודתם, או שהם ממשיכים את עבודתם ולמעשה הופכים לעבדים מודרניים ללא חיי משפחה וללא פנאי. כן, אנשי חינוך בישראל. איננו מזכירים את אינספור הסיטואציות האבסורדיות והמביכות הנוצרות במשך יום העבודה הקשורות ישירות בניסיון הטיפשי לתחום בדקות ובשניות את עבודתו של איש החינוך.

לא מזמן התראיינת לטלוויזיה ואמרת שהדבר החשוב ביותר הוא שמורים ילכו עם חיוך לבית הספר. אתה צודק. זה חשוב מאד. מוטיבציה לא צריך לספק לנו ותחושת שליחות היא חלק מהדי אן איי של כולנו. אנו רק זקוקים לתמהיל של: הכרה, היגיון ותגמול ראוי. עבודה ללא תחימה בזמן ובמקום היא רבה יותר, יעילה יותר, אמתית יותר ובעיקר – הולמת יותר את המציאות שבה חיים אנשי החינוך ותלמידיהם.

אנו פונים אליך כי אנו מאמינים כי באת לעשות ולא רק לדבר, כי החינוך ועתיד ילדינו יקר לליבך וכי שיש בכוחך לחולל את השינוי ולהחזיר את המצב לקדמותו. כן, אנו מאמינים ששכר המורים צריך להיות גבוה ומכובד ולצדו חייבת להיות ההכרה והאמון שאיש החינוך עושה את עבודתו גם ללא פיקוחו של האח הגדול. אנו מבקשים את ביטולו לאלתר של השעון והחתמתו, ביטולן של שעות השהייה המיותרות והשארתן של השעות הפרטניות בלבד. תיקונים אלו אינם קוסמטיים. הם לב ליבה של המהות.

יאנוש קורצ'אק, גדול המחנכים, אמר: "תיקון העולם משמעו תיקון החינוך". ואנו, אנשי החינוך, לשם מה נכנסנו חדורי אמונה לבתי הספר להוראה אם לא בשביל תיקון עולם?

                                                                                                              בהוקרה, החתומים

                                                                                                                 אנשי חינוך לנצח    

  

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה