הנחת דגלון על קברו של חלל אחרון ללא קשר ליהדותו
מספר חתימות
1,679 |
|
5,000 | |
ביום הזיכרון אנו מתייחדים עם הנופלים שלנו – של כולנו. במדינה הקטנה ומוכת האבל שלנו נראה שאין בית שעליו פוסח השכול הישראלי ואין משפחה שלא ידעה כל צער. שבוע אחרי יום השואה, יום לפני יום הזיכרון נראה כי כל ישראל באמת ערבים זה לזה - או שמא?
מאז שנת 2003 מתקיימת מסורת לפיה את תחילת אירועי הזיכרון לחללי צה"ל מציין טקס הנחת דגלון בקבר הנופל האחרון. השנה גילינו שלא כל חייל שווה בערכו, וכך הניח השנה רמטכ"ל דגלון בקבר של החלל היהודי ולא החלל שיהדותו מוטלת בספק שנפל אחרון - מדובר בהחלטה בזיונית אשר הובילה למתקפה תקשורתית על נהלי הצבא. כתוצאה מכך, התקבלה החלטה לעדכן את הנוהל כך ש"מעתה יונח דגלון הרמטכ"ל גם על הקבר הצבאי האחרון שהתווסף לחלקה הצבאית בהר הרצל באשר הוא, זאת בנוסף לדגלון שיונח בחלקה המרכזית - כדי להמשיך במסורת שהונהגה עד כה יחד עם המשפחות השכולות".
האם המשפחות השכולות של החיילים ש"יהדותם מוטלת בספק" אינם חלק מספק במסורת שעל הרמטכ"ל להניח שני דגלים במידה והנופל האחרון אינו יהודי אבל אם הוא הינו יהודי דגל אחד מספיק?
רוח צה"ל, המסמך הערכי אותו כל חייל מחוייב לשאת כחלק מהפק"ל (פקודות קבע לחייל) שלו, גורס כי: "צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, דת, לאום, מין, מעמד ותפקיד". כלומר -צבא ההגנה לישראל מצפה מחייליו לא להפלות בין אדם לחברו אבל נראה כי צה"ל לא רואה את עצמו מחויב לאותם ערכים ומפלה בין חייליו.
איך ייתכן כי המדינה דורשת מכל אזרחיה שירות חובה, בלי לדרוש ליהדותם, אולם כשמגיע הרגע לכבד את ההקרבה, היהדות משחקת את התפקיד המכריע. אנו דורשים מצה"ל לשנות את הנוהל לאלתר ולהחליט כי הדגלון יונח בקבר של החלל האחרון בלי קשר ליהדותו, דגלון אחד בלבד כפי שהיה קורה אילו היה החלל האחרון יהודי.
ציר הזמן של העצומה
- 15/04/2013
- העצומה השיגה 1,000 חתימות!
- 14/04/2013
- העצומה נפתחה