הנהג-החייל הורשע בהריגת כל בני משפחתי. צה"ל תיגמל אותו בקצבה לכל החיים

שלום, קוראים לי בראיין ובתמונה שכאן אתם יכולים לראות את מה שהיה כל עולמי. אשתי אפרת גמליאל-אטינסקי וילדי - נועם ויערי. כולם ואתם סבתא אסתר, נהרגו בתאונת דרכים לפני כחמש שנים. יכול להיות שאתם זוכרים במעומעם את התאונה המחרידה הזו, אני חי אותה יום-יום.

מאז אני מתמודד עם הרבה תחושות קשות, אבל הקשה מכולם, זו שלא נותנת לי מנוח, היא שהיה ניתן למנוע את התאונה הזו.

כן, אפרת, יערי, נועם ואסתר יכלו להיות היום בחיים.

הנהג הפוגע, מיכאל שמו, היה עבריין תנועה סדרתי ולמרות זאת המשיך לנהוג בצבא.

אם היו שוללים ממנו את רישיונו, או אפילו מעבירים אותו מהתפקיד לאחר בפעם הראשונה שעבר באדום, אולי אפרת, שהיתה גאוות משפחתה, היתה מגלה תרופה למחלה של צמח נוסף במסגרת הפוסט דוקטורט שלה.

אם היו מעבירים אותו מהתפקיד לאחר שעבר שוב באור אדום, כמה חודשים מאוחר יותר, אולי נועם היתה זוכה לראות את ספר הציורים שלה שהוצאנו לאחר מותה. ציורים שמשקפים רגישות, תבונה והמון כישרון.

אם היו מעבירים אותו מהתפקיד לאחר הפעם השלישית שבה עבר באור אדום, לאחר עוד כמה חודשים, אולי סבתא אסתר הייתה זוכה לראות איך יערי מתחיל ללכת ולדבר. ואולי הוא היה הולך בדרכה של אפרת וחוקר את הטבע.

בשבוע שעבר ניתן גזר הדין לנהג. 9 השנים שקיבל הן לא פרופורציונליות לסבל ולהרג שגרם כשהחליט לצאת לעקיפה של משאית בקו לבן, למרות שלא היה לו שדה ראייה ולמרות שלכביש לא היו שוליים שאפרת הייתה יכולה לברוח אליהם כשראתה את הטנדר הצבאי המפלצתי דוהר מולה. את הרגעים שלאחר הפגיעה אני לא יכול למחוק מהראש, אבל יש דברים שאני חייב למשפחתי שנמחקה באותה תאונה.

לכן אני מבקש שלושה דברים:

1. שהצבא יקשיח את עמדתו ביחס לנהגים צבאיים שמבצעים עבירות ויעביר אותם מתפקידם אם הם מבצעים עבירות נהיגה חמורות המסכנות את הציבור.
2. הנהג שהורשע בהריגה של בני משפחתי מוכר כנכה צה"ל ומקבל את כל ההטבות שמקבל לוחם או כל חייל צה"ל אחר שנפצע בקרב או באימונים. ולכן אני מבקש לקדם באופן מיידי הצעת חוק בנושא, שאותה יזם חבר הכנסת עפר שלח אבל לפי שעה היא תקועה ומחכה לאישור הממשלה. החוק הזה יגביל את ההכרה בחיילים כנכים במקרים כאלו.
3. אני רוצה ודורש שהצבא יקבל עליו את האחריות הרשמית על המקרה.

אשמח אם תחתמו על עצומה שעוסקת בשני הסעיפים הראשונים, שנוגעים לכולנו ולאכיפה של החוק בכבישי הארץ.

אתם יכולים לראות בכך משהו אישי שבא מתוך זעם ולא נוגע לכם בכלל. אבל חשוב לי שתבינו שאני נלחם גם בשבילכם ואולי בעיקר בשבילכם. אם לא נילחם בתרבות הנהיגה הנוראית כאן בארץ, אם לא נבקש מהצבא לרסן את הילדים (כן, ילדים) בני ה-18 שמשרתים כנהגים בכלי רכב מפלצתיים, זה עלול להגיע גם אליכם. דקה לפני התאונה האיומה לא יכולתי לנחש שמשהו כזה יכול לקרות, אבל זה קרה.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה