הנגשת אוטובוסים בינעירוניים לנכים

השוויון הוא אחד מערכי היסוד עליהם מושתתת המדינה הדמוקרטית. למרות היעדר השוויון הפיזי והנפשי – הנחת היסוד היא שכל בני האדם שווים בערכם ובזכויותיהם; ומתפקידה של המדינה לפעול על מנת להבטיח זאת.

כדי שיוכלו האנשים בעלי המוגבלויות להשתלב בעבודה ובחיי הקהילה הם זקוקים לעזרתה של המדינה.

בשנת 1988 קיבלה הכנסת את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ״ח -חוק השוויון מבוסס על עקרון יסוד, אשר מטרת חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.

לפי חוק זה על התחבורה הציבורית להיות נגישה לאנשים עם מוגבלויות ומותאמת לצורכיהם.

אך הנגשת תחבורה אינה מסתכמת בהנגשת הרכב. כשם שבהנגשת תחבורה פרטית יש לדאוג גם לחניות נגישות, כך בהנגשת תחבורה ציבורית יש לשמור על שרשרת נגישות. משתמש כיסא גלגלים (או כל מגבלה אחרת) צריך שכל שלב בדרכו יהיה נגיש. אם הוא גר בפרוור ועובד במרכז העיר, הוא עשוי להצטרך שהאוטובוס יהיה נגיש, שהרכבת הפרוורית והרכבת הקלה יהיו נגישות שתחנות האוטובוס והרכבות יהיו נגישות וכן כל קטעי המדרכה אל התחנות ומהתחנות יהיו נגישים. מדרגה אחת בדרך שאי אפשר לעוקפה תהפוך את כל עבודת המנגישים למיותרת.

אך למרות שקיים חוק עדיין ישנם בעיות רבות בהנגשת התחבורה הציבורית. ב- 2003 נחתמו תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, (גם לשירותי התחבורה הציבורית). נקבע בהן שכל אוטובוס עירוני חדש וכל קרון רכבת חדש שיירכשו מ- 2003 והלאה, יהיו נגישים. בפועל הרכבת וחברות האוטובוסים עומדות (לכאורה) בדרישה הטכנית של רכישת כלים נגישים בלבד ו"שרשרת הנגישות״ נפרצת. כך גם בשלב זה אין אוטובוסים בין-עירוניים נגישים (התקנות מ- 2003 מחייבות רק אוטובוסים עירוניים ורכבות). המצב מתסכל במיוחד ביישובים סמוכים לערים שהקווים אליהם מוגדרים בין-עירוניים ולכן לא נגישים. הרכבת לא מגיעה לכל ישוב בישראל וכך אנשים עם מוגבלויות הנמצאים בישובים אלה (בדרך כלל בפריפריה) מנותקים משאר הארץ בלי יכולת לנוע-פגיעה בזכות השוויון וחופש התנועה. כדי שאדם מוגבל יסע ברכבת עליו לתאם זאת מראש הצורך בהודעה מראש על נסיעה ברכבת ישראל מהווה מחסום בפני השימוש בה. מנהלי התחנות נמנעים מסיוע לנכים אחרי שעה מסוימת (בלי קשר ללוח הזמנים) גם אם בוצע תיאום טלפוני. נכה שמאחר לנסיעה לא יכול לבחור ברכבת הבאה. נהלי התיאום הטלפוני קשוחים ואין אפשרות להסדיר שינויים במודיעין של התחנות.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה