נשבעים שוב- 'אם אוהב ואם אויב'

אנו, מילואימניקים- חובשים, פרמדיקים ורופאים קרביים- נשבעים שוב את שבועת החובש: "להושיט יד עוזרת לכל פצוע- אם אוהב ואם אויב". 

אנו עומדים הלומים מול התמונות שמגיעות מחברון בימים טרופים אלו. עלינו להרים ראש ולשאול לא רק "האם היה צריך לירות או לא", אלא יותר חשוב מכך- מדוע לא הוגש טיפול רפואי לאויב, כפי שמחייבת שבועת החובש אותה נשבענו כולנו.

אנו מביעים זעזוע עמוק מהרג פצוע בסוף לחימה, ובפרט ע"י חובש שנשבע אותה שבועה כמונו.

חשוב לנו לומר שמקרה זה אינו מייצג את הכלל, שכן אירועים שכאלו הולכים נגד רוח צה"ל ופוגעים באינטרס הלאומי שלנו כמדינה, ובראש ובראשונה במרקם הערכי שלנו כבני אדם וכחברה.

ולכן, אנו נשבעים שוב את שנשבענו בתום הכשרתנו בחיל הרפואה- במילואים כמו בסדיר:

אני, חייל בחיל הרפואה של צבא ההגנה לישראל נשבע היום הזה - להושיט יד עוזרת לכל פצוע ולכל חולה, אם נקלה ואם נכבד, אם אוהב ואם אויב - ולכל אדם באשר הוא אדם.

אני נשבע להביא מרפא וצרי לגוף ולנפש, לשמור סוד, אמונים וכבוד, ולשקול את מעשי בתבונה, בתושיה, ובאהבת אנוש. שומר אחי אהיה תמיד - אם בקרב, אם באלונקה ואם ליד מיטת החולי.

אני נשבע כי על ליבי יהיה חרוט לעד הדיבר העליון של ההקרבה - לא להשאיר פצוע בשדה.

בזאת אני נשבע!