אמא, אני מתגעגע!

אמא, אני מתגעגע!

צוערי גדוד גפן המכונות, כבר כשמונה חודשים שאנו יוצאים הביתה פעם באף פעם (יותר נכון לא יוצאים). 

שמונה חודשים שהתחילו מסגירות מאתגרות בתפקידים שונים, המשיכו בקורס הקצינים במגמת "להב" וכלה ב"גפן" . 

בתור קציני העתיד של צה"ל מצופה ואף נדרש מאיתנו להביע את דעתינו ולהציף בעיות ופתרונות כלפי מעלה.

לפיכך, בעזרת פלטפורמה זו, נביע את מחאתינו כלפי מעלה. 

נימוקים תומכים:

1. הבית הוא מקור הכוח וההנעה שלנו, המקום עליו אנחנו מגינים - ה"למה" שלנו.

2. החברים, המשפחה, החברה, הם אלו שהביאו אותנו עד הלום, חינכו ועיצבו אותנו. חוסר זמן הבית פוגע עמוקות בקשר שלנו איתם. לפעמים, אף מפריד ומפלג.

3. הציפייה וההתעסקות הרבה בבית הנובעת מהחוסר העמוק, מקשה על התפקוד היומיומי, פוגעת במוטיבציה, והופכת את העיקר לתפל.

נימוקים נגד:

1. קורונה - היציאות המועטות והמוגבלות באות בהתאם להנחיות צה"ל, כתוצאה ממגפת הקורונה שפקדה את אזרחי המדינה והעולם בשנה האחרונה. מיעוט היציאות, בא לצמצם את התפשטות המגיפה בבה"ד ולשמור על הכשרה רציפה.

2. איתנות - קצין בצה"ל לא יכול להיות לחצ"ב וצריך להתרגל ליציאות קשות.

3. יציאות בגפן - מאז ומעולם היציאות בגפן היו 21 שו"שים.

הפרכת הנימוקים נגד:

1. קורונה - אמנם בה"ד 1 ספג לפני מספר חודשים אירוע קשה בנושא הקורונה ( הצוערת בארז). אך, בתור קציני צה"ל הבאים, צריכה להיות עלינו האחריות לנהוג בהתאם להנחיות.

כאשר הדרג הפיקודי מסיר מאיתנו את ההאחריות כי "לא סומך עלינו" אזי לא מאמין ביכולתינו להיות קצינים ולהוות דוגמא ומופת לצה"ל. בשונה מהחינוך לאחריות ודוגמא אישית אשר הקורס בא לייצג.

אם המפק"ץ / מ"פ יכול לשמור על ההנחיות בסופ"ש, גם אני (הצוער) אשר עתיד לעמוד עוד חודשיים במקומו - יכול.

2. איתנות - בשנה האחרונה, כלל משרתי היחידות הלוחמות ובפרט המפקדים בשטח (אנחנו) יצאו יציאות מאוד קשות. החל מ21 עד ל35 ואף 42 ימים בקו / בסיס. 

את האיתנות וחוסר זמן הבית הרגשנו על בשרינו. נושא האיתנות בהקשר של זמן הבית בקורס הינו מוטעה ומקשה על התפקוד השותף מעבר לנדרש.

3. יציאות גפן - על אף שהיציאות בגפן לעולם היו 21 שו"שים, הן לעולם לא קדמו ליציאות קשות במשך כ 8 חודשים. 

לסיכום ובנימה אישית יותר, אמא אני מתגעגע! באמת מתגעגע. כבר קרוב לשנה שאני לא רואה את המשפחה שלי. החברים שלי מזמן התרחקו והקשר כבר כמעט שנותק. הקשר עם החברה עומד מלכת ואף עתיד להסתיים והחיים האישיים קורסים.

אני לא מרגיש כבר חלק מהמשפחה שלי, אין לי מושג מה קורה בחיים של האחים שלי. הם גדלים ומתפתחים ואני כבר לא מכיר אותם.

אני יודע שאני מדבר בשם כולם כשאני מבקש , די! 

הבית זה הכח להמשיך, הסגירות הקשות גורמות רק לחשוב על הבית יותר ובאמת פוגעות ברצף ההכשרה. הרבה יותר מבידוד של צוער או שניים. ההכשרה היא לא רק כמות התוכן שמועבר אלא איך שהתוכן שהועבר - מתקבל. 

צוערי גפן , אנא חתמו על העצומה, החתימו גם את אמא - קודם כל את אמא! 

כשנגיע ליעד החתימות נפנה למג"ד לראות כיצד ניתן לשנות ולאפשר.

על החתום, מ"מ לעתיד.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה