קריאה להקמת ועדת חקירה בינלאומית בנושא רצח העם הארמני

מקובל לציין את תחילת רצח העם הארמני ב-24 באפריל 1915, אז הורתה ממשלת הטורקים הצעירים על מעצרם של כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים באיסטנבול. לאחר מכן עקר הצבא העות'מאני באופן שיטתי אלפי משפחות ארמניות מבתיהן וכפה עליהן לצעוד מאות קילומטרים ללא מזון ומים, לעבר מדבריות סוריה. צעדות אלו היוו למעשה גזר דין מוות על מרבית הצועדים, בשל התנאים הקשים והעלמת העין ממעשי טבח, אונס והתעללות שנעשו במגורשים ובקרב הקהילה הארמנית בכלל.

הרפובליקה הטורקית, יורשת האימפריה העות'מאנית, מתנגדת לשימוש במונח "רצח עם" כמונח לגיטימי לתיאור האירועים באותה תקופה, ואינה מכירה באחריות כלשהי של השלטון הטורקי או של העם הטורקי לאירועים אלה. בשנים האחרונות גוברות הקריאות להכרה בינלאומית ברצח העם הארמני ולהכרת ממשלת טורקיה בפרט. עד היום הכריזו 22 מדינות באופן רשמי על הכרתן באירועי תקופה זו כרצח עם, וכך גם מאמצים דעה זו רוב החוקרים וההיסטוריונים. חקר רצח העם הארמני הוא חקר רצח העם המקיף ביותר אחרי חקר השואה. רוב חברי קהילות הארמנים ברחבי העולם הם פליטי רצח העם הארמני וצאצאיהם.

רצח העם הארמני (בארמנית: Հայոց Ցեղասպանութիւն), או שואת הארמנים, הוא ניסיון ההכחדה המכוון והשיטתי של האוכלוסייה הארמנית על ידי האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה. רצח העם התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות – צעדות בכפייה ותחת איום בנשק, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו באירועים אלה. קבוצות אתניות נוצריות אחרות כמו אשורים ויוונים הותקפו גם הן באותה תקופה באימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק ממדיניותה הכללית.

 

(ויקיפדיה)

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה