לא לקיצוב עונשו של הרוצח גלעד שמן

בשנת 1991 רצח גלעד שמן את חברתו דאז עינב רוגל, שרצתה להפרד ממנו. שמן נידון למאסר עולם. לאחרונה החליט שמעון פרס לקצוב את עונשו ל-36 שנים. יחד עם שליש התנהגות טובה, יצא הרוצח מכלאו בעוד 5-6 שנים וימשיך בחייו. הנרצחת לא תשוב לחיים. משפחתה תכאב תמיד.

נמאס, נמאס מהרחמנות על רוצחים ואנשים אלימים במערכת המשפט הישראלית.שיקום אסירים זה דבר חשוב, אבל יש כאלו שלא מגיע להם להתחיל את חייהם מחדש אחרי מה שביצעו, וגלעד שמן הוא אחד מאותם אלו שלא מגיע להם.גלעד שמן הוא עוד סמל של הרחמנות במערכת המשפט הישראלית כלפיי אנשים שלא מגיעה להם רחמנות. נחתום על העצומה הזו ונשלח אותה לבית הנשיא. אנו תקווה כי בן כספית יעזור לנו כעיתונאי בנושא.

כתבת וידאו בנושא:

http://reshet.ynet.co.il/%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%95%d7%aa/News/CrimeAndLaw/Law/Article,33699.aspx

טור של בן כספית באתר NRG על העניין:

שישי בערב, תשע. אני בחדר האיפור בערוץ הראשון, מוריד איפור, מחליף בגדים. "יומן" תם זה עתה ומכשיר הטלויזיה הקטן בפינה מקפץ לערוץ המתחרה. שם אני מספיק לראות את חברי עמנואל רוזן מדבר עם יאיר לפיד על הכתבה ששודרה זה עתה. כתבה על גלעד שמן, שרצח את חברתו עינב רוגל לפני 19 שנה בגלל שהעזה להיפרד ממנו. ירה בה מטווח אפס באקדח. הוא נדון, כצפוי, למאסר עולם. ועכשיו, מה? עכשיו החליט הנשיא הנכבד שמעון פרס לקצוב את ענשו ל-36 שנה.אני מכיר את הפרשה הזו. נדמה לי שקרתה לא מזמן. פתאום מתברר שתיכף 20 שנה עברו מאז. אי אפשר היה לשכוח את הסיפור המצמרר הזה על המפלצת במדי הצנחנים שירד לחייה של הנערה היפה מקיבוץ שער הגולן. היכה אותה, התעלל בה, איים עליה, ובסוף, כצפוי, פשוט ירה בה. כל זה, כי העזה לא לרצות יותר את אהבתו החולנית אליה.חזרתי הביתה. לקראת חצות צפיתי בכתבה של עמנואל. הדם רותח. שמן, שיוצא לחופשות סדירות מהכלא, הספיק להכיר בחורה אחרת, לעשות ילד, ולנסות לרצוח גם אותה (כמעט זרק אותה מהגג). ואחרי כל זה, האנשים המופקרים שמנהלים לנו כאן את החיים, מתכוונים לשחרר אותו. עוד מעט, אגב. אם ינכו לו שליש, וינכו לו, הקיצוב והשליש יחזירו אותו לרחובות בעוד 5 שנים בערך. הוא יהיה בן 45. אמצע החיים. הכל עוד לפניו. כמה נשים עוד יספיק לרצוח? לא ברור. זה תלוי בועדות השחרורים ובנשיאים הקוצבים למיניהם.חברות וחברים, מדובר בהפקרות. בטמטום חושים מוחלט. קודם כל, החופשות. מדוע הוא בכלל יוצא לחופש? ואחר-כך, הקיצוב. מאיפה נחתה עלינו תעשיית "קיצוב עונשם של רוצחים?" למה זה אוטומטי? מי המציא את ההמצאה המטומטמת הזאת? כמו שנורית רוגל, אמא של עינב, אמרה בכתבה, בצדק מוחלט: המדינה הנאורה שלנו החליטה לא לבצע עונש מוות. יפה. מחיאות כפיים. במקום זה, מאסר עולם. אז מאסר עולם, רבותי, זה לעולם. לעולם ועד. לנצח. עד שימות בכלא. וכמו שעמנואל אמר אחר-כך ללפיד, גם כן בצדק: קיצוב צריך להיות במקרים מיוחדים. כשיש ספק. כשמדובר במקרה שיקומי מיוחד. כשנסיבות הרצח שנויות במחלוקת. משהו, זיז כזה או אחר שיכול להכריע בעד הנאשם. אתם יודעים מה? הנה דוגמה מצויינת: אם עינב רוגל היתה רוצחת את גלעד שמן, לאחר שזה ניסה לרצוח אותה, ונדונה למאסר עולם, אז היה אפשר לשקול לקצוב את עונשה. כמו שקצבו את ענשו של החייל שהרג את אביו המתעלל באימו. אבל כאן, מדובר במקרה הפוך לגמרי. הפוך, שמעון פרס. הפוך. כאן בא איש מפלצתי, שתלטני, כנראה מופרע על כל המוח, ובכרוניקה של רצח ידוע מראש פשוט קטל מישהו שמיאנה לחלוק את חייה עם המופרעות שלו. ואחר-כך, ניסה לעשות את זה לעוד אחת. מה כאן לא ברור, מר פרס? מאיפה הבאתם את זילות החיים הזו, חברי ועדת ההקצבות, או איך שאתם לא נקראים? האם מישהו מכם מעלה בדעתו את האפשרות שגלעד שמן יחזור להסתובב בשבילי הקיבוץ ההוא, בו שם קץ לחיי עינב, ויציץ לבית משפחתה? האם משפחתה של עינב היא זו שצריכה לבלות לילות טרופי שינה מכאן והלאה? התשובה היא לא. משפחתו של גלעד שמן צריכה.אז למה לקצוב? איך יכול להיות שהאיש הזה, שחלאת אדם הוא תיאור שעושה לו הנחה גדולה, יחזור לחיים רגילים לפני גיל 50? עינב רוגל, נערה יפה, חייכנית, מוכשרת, שכתבה שירים (חלק מהם על העינויים שעינה אותה), ניגנה על חליל, חלמה ותכננה, לא תזכה להיות אם, לגדל ילדים, לבנות בית. הרוצח שלה, כן.רק בישראל.אסור להרפות מהעניין הזה. צריך להזכיר למר פרס, בכל הזדמנות אפשרית, את הפארסה הזו. נדמה לי שלא מאוחר מדי. איפשהו, אני בטוח, נותר עוד הגיון במדינה הזו. שכל בריא. אינסטינקט קיומי. צריך להקים את צבא המתנדבים של עינב, שלא ינוח ולא ישקוט עד שהרוצח שלה יבין שאחרי שקטל את חייה, גם לו לא יהיו חיים. בכל אופן, לא מחוץ לכתלי הכלא.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה