דיי לאפליה בין דם לדם- גיוס שיוויוני לכולם

אזרחי ואזרחיות ישראל,

אנחנו קרן, אורי וטליה, תלמידי כיתה יב''8, בשנתנו האחרונה ללימודים לפני גיוס לצה''ל. עברנו בחשש את הצו הראשון, הבנות מבנינו נשמו בהקלה כשהבנו שאת יום המאה נעשה בזום (בכל זאת קורונה), אנחנו עוברים מיונים ליחידות כאלה ואחרות וכולנו שואפים להתגייס לתפקיד "משמעותי"- תפקיד שבו נדע שאנחנו תורמים כמה שנוכל למדינה שאנחנו כל כך אוהבים.

היינו הילדים שבגן שלחו משלוחי מנות לחיילים בכל חג, שהתמלאו בגאווה כשראו בטלוויזיה את טקס יום העצמאות, שלמדו על ציונות בבית הספר ושלמדו מההורים שהלוואי ויום אחד לא יהיה צבא ולא יהיו מלחמות, אבל עד אז כולנו צריכים להגן על הבית, כל אחד בתורו. ידענו שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וצה''ל תמיד היה ויהיה צבא העם, שמאחד בין החלקים השונים בחברה- דוגמא ומופת לפסיפס התרבויות הישראלי.

טעינו.

מדינת ישראל מקיימת מזה שנים מדיניות מפלה ולא שוויונית של פטור "תורתו אומנותו" לבני הישיבות החרדיים. מקור המדיניות בפשרה שערך ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון בה ניתן פטור  לארבע- מאות בחורי ישיבות על מנת להציל את עולם הישיבות שכמעט והוכחד בשואה. למרות שהפטור מימש את מטרתו המקורית, במהלך השנים מספר הזכאים לפטור זה הלך וגדל לעשרות אלפים, ונוצרה מערכת גיוס לא שוויונית- קבוצות מסוימות מחויבות בחוק להשקיע מזמנן וממרצן לטובת המדינה בעוד אחרים רשאים להמשיך בחייהם כרגיל.

אין מקום במדינת ישראל לאפליה פסולה כזו-  חייו של צעיר חילוני חשובים לא פחות מאלה של בן גילו החרדי. המשך המצב הנוכחי גורם כבר היום לשסעים בחברה הישראלית, לכעס, למירמור, ולירידה משמעותית במוטיבציה של המתגייסים (תחושה של "פראייריות")- דבר שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עם האתגרים הביטחוניים מולם אנו נמצאים.

בנוסף, בפטור מסוג זה יש פגיעה רצינית בצבא. בחברה החרדית, כבכל חברה, יש אנשים מבריקים שיכולים לתרום רבות לצבא ולחזק אותו. אלה, אם יראו את הצבא כהזדמנות ולא כנטל, יוכלו להרוויח מהשירות שלהם רבות- הם יוכלו ללמוד מקצוע וכך להבטיח את העתיד הכלכלי של משפחתם, ולהשתלב בחברה הישראלית תוך כדי שמירה על אמונתם- כפי שיוכלו להעיד חיילים דתיים וחיילים מהגדוד החרדי "נצח יהודה". כל אלה צריכים להתקיים, כמובן, לצד שמירה על צביונו הממלכתי של צה''ל והזכויות החשובות לא פחות של החיילות, אבל זה אפשרי. יתרון נוסף בגיוס בחורי הישיבות הוא הכמות שלהם- ככל שיותר ימלאו את חובתם האזרחית, ימי המילואים לכלל החיילים יוכלו להצטמצם משמעותית וכך גם אורך השירות הסדיר (לפי משרד האוצר, לפחות בארבעה חודשים).

לפיכך, מצב זה אינו יכול להימשך- ערך השיוויון הוא מערכי היסוד במדינה דמוקרטית, ואין מקום להפלות בין דם לדם- כאזרחי מדינת ישראל, על תלמידי הישיבות לעמוד בחובתם האזרחית להתגייס לצה"ל, או שיש ליצור אלטרנטיבה לשירות צבאי שתהיה זמינה לכלל האוכלוסייה. כחיילים לעתיד ובני נוער בהווה אנחנו מפצירים בכם- תמכו בנו, שתפו את העצומה. מדינת ישראל היא הבית של כולנו, והגיע הזמן שכולנו נישא באחריות לביטחון שלה.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה