העלאת קצבת ניצולי השואה!

אני קוראת את מה שגיא (@gordever באינסטגרם ) כתב, וחושבת לעצמי- לאן הגענו? יום השואה היום, יום שנועד להנציח את הקורבנות, לשמר זכרונות, ולהראות אמפתיה ואחדות בעם שלנו. עאלק אמפתיה. יש הרבה מלאכים שעוזרים לניצולי שואה, והרבה מהם אפשר לראות בעמוד של @hamalachim באינסטגרם . אבל נכשלנו. נכשלנו בגדול- ניצולי שואה חיים בתת-חיים. דירות עבשות, קצבה נמוכה, בקושי יכולים ללכת. ואנחנו? מוכנה להתערב אתכם שרובכם מודעים לכך, אבל לא חושבים על זה ביום יום שלכם. איפה אנחנו, עם ישראל? איפה אחדות שמדברים עליה? היום בטקס יום השואה שצפיתי בו, הייתה נערה ששרה את התקווה. לאט לאט היא הנמוכה את המיקרופון עד שבקושי שמעו אותה- שמעו את המיות שירת התקווה של האנשים שנכחו בטקס. בערך 1000 איש, נשמעו כמו 100 שמדברים לתוך מיקרופון. זה היה מרגש. אבל יום השואה, הזכרונות, האמפתיה והאחדות, לא צריכים להיות רק ביום אחד. הם צריכים להיות גם ב364 הימים האחרים בשנה-  364 ימים, שבהם אנחנו עושים 120% ממה שאנחנו יכולים כדי לעזור לאנשים האלו- שעברו זוועות, רק על היותם יהודים. אז עם ישראל? חיכינו מספיק. הגיע הזמן לעשות רעש- להראות שאנחנו מאוחדים ודואגים לאחר כמו שאנחנו אומרים.

 

הממשלה החדשה-ישנה שלנו? להשתתף בטקסים זה לא מספיק. לעשות מעשים- זה הדבר האמיתי.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה