העצומה לקיום צוואתה ולשימור עיזבונה של חנה רובינא

חנה רובינא 

העצומה לקיום צוואתה ולשימור עיזבונה של חנה רובינא - הגברת הראשונה של התיאטרון העברי

אנא, חיתמו על העצומה לקיום צוואתה ולשימור עיזבונה של חנה רובינא, הגברת הראשונה של התיאטרון העברי, אשר הורישה את כל תכולת חדר האורחים בביתה וחדר האיפור שלה לתיאטרון הבימה. ובימים אלה לאחר שנים רבות בנו את החדרים מחדש ובאופן חלקי בלבד. עשרות פריטים ציורים ותמונות לא חזרו לתצוגה.

חתמו גם נגד מכירת ציור שצוייר ע"י ראובן רובין בו מופיעה רובינא כלאה מהצגת "הדיבוק". הציור, אשר ככל הנראה איננו חלק מהעיזבון, קשור בנימי הנפש והרוח לתיאטרון הבימה ולהיסטוריה האומנותית העברית והישראלית. ציור המשתלב עם עיזבונה באופן מושלם וכחלק ממנו.

חנה רובינא 1888-1980

ממייסדיי תיאטרון "הבימה" והגברת הראשונה של התיאטרון העברי. סמל תיאטרון "הבימה" והתיאטרון העברי כולו.

רובינא שיחקה בעשרות תפקידים וזכתה בפרסים ותארים רבים, ביניהם פרס ישראל בתחום התיאטרון שהוענק בפעם הראשונה בשנת 1956.

לבקשת הבימה הורישה חלק חשוב וגדול מחפציה לתיאטרון: את כל תכולת סלון ביתה, אשר שכן ברחוב גורדון 36 תל אביב, ואת כל תכולת חדר האיפור הפרטי שלה בתיאטרון הבימה.

החדרים כללו ציורים בדמותה, חלקם לפי דמויות ששיחקה ואשר קיבלה מציירים מפורסמים רישומים , עבודות אמנות, מתנות שקיבלה, פרסים, אוסף ספרים, תמונות,כלי איפור משקפיים חפצים אישיים ריהוט ועוד ...לכל חפץ הייתה משמעות וזיכרון עבורה.

עבורנו - זוהי קפסולת זמן אישית ותקופתית של אישה אחת ויחידה אשר התיאטרון זרם בדמה ומדמה.

שלוש שנים לאחר מותה של רובינא, בשנת 1983, נבנו החדרים בתיאטרון הבימה.

בצוואתה, אשר נחתמה בנוכחות בתה אילנה רובינא, הייתה בקשה והתניה מפורשת להציג את סלון ביתה וחדר האיפור בדיוק כפי שהיו בחייה. היא כל כך התעקשה על כך וירדה לפרטים עד אשר העצים שנשקפו מחלון ביתה צולמו אף הם והוצגו מבעד לוילונות המקוריים מביתה דרך חלון .

מנהל עיזבונה דאז, השחקן שלמה בר שביט, שהיה שכן וידיד של חנה, הופקד על עיזבונה.

יחד עם השחקן שמעון לב ארי הם הוציאו מביתה ברח' גורדון את כל תכולת חדר האורחים ובנו את חדריה בבניין הבימה, בדיוק כפי שהיו במקור בביתה .

כך הוצגו החדרים במשך 24 שנים משנת 1983 ועד שנת 2007, עד אשר בניין הבימה יצא לשיפוץ נרחב.

בשנת 2012, חמש שנים לאחר מכן, נחנך התיאטרון המשופץ. עברו עוד ארבע שנים מגמר השיפוץ וחפציה של רובינא נותרו במחסנים.

וכך 9 שנים ! תקופה ארוכה מאוד בה החפצים לא נשמרו בצורה נאותה וללא כללי שימור כלשהם.

למרבה המזל רוב החפצים נשארו במצב טוב  אך חלקם נזקק לשימור ועבודות רסטורציה.

לפניי כמה שנים בבניין הבימה המשופץ  נבנו "גומחות קטנות" במקום חדרים ולאלה הוכנסו רק שליש מחפציה של רובינא !

בניית "שיחזור" החדרים (או עיצובם מחדש) החלה לפני יותר משבעה חודשים ינואר 16 ,בנו בערך חודש ומאז פברואר לא עשו דבר ו"נכנסו להפסקה". עד עכשיו (אוגוסט) ישנם קרטונים על הרצפה שם , ועכשיו אולי בקרוב "יסיימו לבנות"

ותהיה פתיחה חגיגית ...    

חדרון האיפור הקטן כנראה שווה בגודלו לקודמו במשכן הישן נכון לעכשיו חסרים בו רישומים וחפצים רבים .

חדר האורחים (הסלון ) קטן מדי ,והוסר בבנייתו קיר שלם וכל הרישומים והצילומים שהיו תלויים עליו ועוד דלת מקורית ,חלון אחד מתוך ארבע הוסר (לא נחוץ ממש אולי אבל הסיבה כי אין מקום ),המדף העליון בסיפריה הראשית בסלון נוסר כדי להתאים את גודלו וצורתו למבנה בגלל קיר מעוגל, כורסא אחת מתוך שלוש חסרה וגם אין ממש מקום , את הכורסא השניה ריפדו מחדש עקב המצב אחרי שנים ומחסנים

ציור אחד נתלה כשפינת מסגרתו שבורה כאילו חילצו בעבר בשרלטנות ממסגרתו ואפילו לא טרחו להסתיר זאת 

או לתקן ...

כוננית ספרים נוספת ותכולתה לא נכללה בבניה המחודשת. 

בנוסף לאלה בשני החדרים חסרים חפצים רבים ומגוונים .

תשאלו מדוע?!  

אם תפנו שאלה זו לתיאטרון – ודאי יהיו כאלו שהיו שמחים להעביר את האחריות לרם כרמי ז"ל האדריכל ששיפץ את הבניין העצום הזה ולא הקצה לכך מקום. יש כאלה שיטילו את האשמה על חברת "בניין" אשר לא ידעה או לא אישרה בשעתו את הצורך בהגדלת החדרים.

ולכן, כך או אחרת, הפתרון של הבימה לסוגיה היה לסגור שתיים מהגומחות ולהציב בהן מבחר חפצים מעיזבונה של רובינא הנראים כתפאורה במקום מוזיאון. (בעבר היה נראה כי רובינא עוד רגע ותיכנס ....)

בנוסף החפצים לא עברו רסטורציה, פשוט מיקמו והניחו ...

החדרים אינם מרשימים כבעבר ולא משמרים בדיוק את מה שרובינא ביקשה. יחס שכזה לחומר ולחפץ מבייש כל אדם וכל תרבות בעלת ערכים בסיסיים של כבוד האדם ומורשתו.

מה יקרה עכשיו לכל חפציה אשר נותרו מיותמים במחסנים? מי יפקח עליהם? מי ידאג שלא ימכרו או יהרסו?

אנו מבקשים מתיאטרון הבימה להפסיק להתעסק בחפצים הנדירים והיחידים הקשורים לרובינא ולתיאטרון כאילו היו חנות מוצרי יד שניה.

תומכי עצומה זו מבקשים מתיאטרון הבימה ויו"ר הדירקטוריון לבנות מחדש את חדריה של רובינא בשלמותם !!

וזה מביא אותנו לציור של ראובן רובין:

בימים אלה העמיד תיאטרון הבימה למכירה ציור של הצייר ראובן רובין (1893-1974) אשר צייר את רובינא בשנים 1934-35, בדמותה של לאה מתוך המחזה והתפקיד האלמותי ב"הדיבוק". התפקיד שפיאר את תיאטרון הבימה עוד בימי הקמתו ברוסיה ואשר הפך את רובינא והבימה להצלחה אדירה.

הטיעון למכירה פורסם על ידי הבימה לעיתונות: "דירקטוריון הבימה פותח במהלך לאיתור תורם מהארץ או מחו"ל שמעוניין לתת יד לחיזוק התיאטרון ... הסכום המבוקש כמיליון דולר ... התורם יקבל ציור של חנה רובינא שצייר ראובן רובין"...  וזאת כדי לאפשר את המשך קיומו העצמאי של התיאטרון ולהתגבר על גירעונות העבר אשר מקשים על פעילותו".

במקרה זה הציור, ככל הנראה לא שייך באופן ישיר לעיזבונה של רובינא ולצוואתה אבל כן קשור להבימה ולרובינא ולרובין ולכל מה שאומנותי וראשוני בארץ ישראל ובתיאטרון העברי.

מעשה זה של מכירת הציור אינו ערכי ואינו מוסרי גם אם הוא חוקי ולגיטימי בעיני מנהלי התיאטרון העכשוויים. פעולה כזו עלולה לתת לגיטימציה וליצור תקדים למכירתם בעתיד של חפצים נוספים מהעיזבון לכיסוי גירעונות התיאטרון.

ביתו של ציור זה הוא בתיאטרון הבימה בארץ ישראל (!!!) ולא אצל מיליונר חובב אומנות אשר יתרום כסף ל"הצלתה" של הבימה.

תומכי עצומה זו מבקשים מתיאטרון הבימה ויו"ר הדירקטוריון לא למכור את הציור ולהציגו בתיאטרון לקהל הרחב.

בארצנו היו אנשים גדולים ומובילים אשר כבודם ותפארתם נשמר כראוי ומיוצג כדוגמא ולראווה, כגון:

בית חיים ויצמן (ארמון הנשיא) הנשיא הראשון, ראש הממשלה הראשון בן גוריון; ביתו בשד' בן גוריון והצריף שלו בשדה בוקר, יש את בית ביאליק, המשורר הלאומי ויש את בית רובין, שהיה בין הבולטים שבציירי הארץ בני הדור הראשון.

וישנם חדריה של רובינא, הגברת הראשונה של התיאטרון העברי בישראל.

אנא עיזרו וחיתמו למען שימור עברה, עברנו ועתידנו !

חנה רובינא  : חנה רובינא בפייסבוק

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה