מכתב היועצות- התאמות

לכבוד

שר החינוך – כבוד הרב שי פירון

מנכ"לית משרד החינוך – הגב' מיכל כהן

שלום רב,

בצר לנו, אנו פונות אליכם כדי להביא בפניכם את נושא הטיפול בהתאמות בדרכי ההיבחנות לנבחנים בעלי ליקויי למידה, כפי שמתבצע כיום בבתי הספר העל יסודיים.

בדוח מרגלית (1997)[1], אשר בעקבותיו הוקם אגף לקויות למידה,  צוין כי מקובל שלכ-10% מהתלמידים במערכת החינוך יש ליקויי למידה המחייבים התייחסות חינוכית המתאימה לצרכים יחידניים, וכי לאחר תהליך איתור, ולאחר שזוהו באמצעות אבחוניםתלמידים בעלי לקויות למידה, יש לקדם עבורם תכנית חינוכית מותאמת. בנוסף, המליצה הועדה על מתן העדפה לקבוצות חברתיות כמו אוכלוסיית מצוקה, עולים חדשים, מגזר ערבי ותלמידים במסגרות בהן יש נגישות נמוכה לתהליכי זיהוי ולשרותי אבחון וטיפול.

בפועל, מחסום הבושה נשבר, והורים רבים רואים בהתאמות מכשיר לשיפור הציונים של ילדם. בישובים מבוססים מספר התלמידים המאובחנים מגיע לכ-50%, והפלא ופלא – יועצות כמעט ולא נתקלות באבחון בו נמצא כי התלמיד אינו לקוי למידה ולכן אינו זקוק להתאמות בדרכי ההבחנות. יש להניח כי הדבר נובע מכך שהמאבחנים תלויים בפרנסתם בהענקת ההתאמות. חלק גדול מהתלמידים ניגש לאבחון לקראת בחינות הבגרות, במטרה לקבל התאמות לימודיות בדרכי ההבחנות בלבד, ולמותר לציין כי לא מופעלת כל תכנית חינוכית מותאמת עבורם.

בשנה"ל תשס"ד פרסם משרד החינוך את חוזר המנכ"ל העוסק בנהלי מתן התאמות בדרכי היבחנות בבחינות הבגרות עבור תלמידים המאובחנים כליקויי למידה. החוזר יוצר אבחנה בין התאמות ברמה 1,2 המאושרות על ידי המועצה הפדגוגית הבית ספרית לבין התאמות ברמה 3 (מבחן מותאם/מבחן בע"פ) שיאושרו רק ע"י וועדות התאמות מחוזית.

הליך אישור התאמות מרמה 3 כולל עריכת אבחון פסיכודידקטי בעלות של בין 2000 ל-3000 ש"ח, בניית תיקים עבי כרס הכוללים דיווחי מורים, דוגמאות למבחנים ובחנים ונתונים נוספים, ושליחתם לוועדת ההתאמות של משרד החינוך. במידה והבקשה נשללה, ניתן להגיש ערעור, אשר מוגש פעמים רבות בשל לחצים מצד ההורים. משימה זאת הפכה למעמסה כבדה ביותר ולעיתים אף בלתי אפשרית על בתי הספר בכלל ועל היועצות בפרט, אשר הפכו בלית ברירה ובאין גורם מקצועי אחר שיטפל בנושא, לאמונות עליו. 

אנו מוצאות את עצמנו בלב הזירה, שותפות פעילות וכואבות לעוול יומיומי שנעשה, ואשר פוגע בעקרונות השוויון וההכלה.

להלן מספר דוגמאות לפגיעה ולעוול הנוצרים בשל הנסיון לעמוד בנהלים הנ"ל:

-          פגיעה בעקרון השוויון, שהרי כל מי שפונה לאבחון מקבל המלצה להתאמות כלשהן. הדבר יוצר מצב אי-שוויוני, בו תלמידים שידם משגת "קונים" למעשה את ההתאמות בדרכי הלמידה.

-          פגיעה בתלמידים לקויי הלמידה, שאינם מקבלים מענים פדגוגיים ורגשיים, כיוון שהתמקדות הטיפול היא בהתאמות בדרכי ההבחנות (אשר לעיתים נראה כי כלל אינן נותנות מענה יעיל לקשייהם), אשר באה למצער על חשבון מתן מענה בדרכי הוראה ולמידה, פיתוח כישורי למידה והפיכת התלמידים ללומדים עצמאיים.

-          פגיעה באקלים הבית-ספרי - ביחסים בין המורים ליועצות ובין המורים להנהלה, על רקע העבודה הרבה הנדרשת בהכנת תיקי ההתאמות.

-          פגיעה ביחסים של בית-הספר עם ההורים, שמפעילים לחצים והופכים תוקפניים, בדרישה להגיש את הבקשות לוועדות גם בניגוד להמלצות בית הספר, או כאשר ההתאמות שהומלצו באבחון של ילדם אינן מאושרות ע"י אותן וועדות מחוזיות.

-          פגיעה בתפקיד היועצת ככוח מדריך ומטפל בתלמידים ובמורים בהתמודדות עם לקות הלמידה.  

-          בזבוז אדיר של משאבי ביה"ס: שעות עבודה, ניירת, צילומים, כוח עזר. בנוסף, לביה"ס אין יכולת פדגוגית, כוח אדם ומשאבים כספיים לעמוד בקיום ההתאמות מרמה 1,2 כהלכתן.

-          בזבוז אדיר של משאבי המערכת בכללותה - הכולל תשלום עבור השתתפות צוות מקצועי גדול בוועדות המחוזיות ובוועדות הערעורים.

ימים רבים לאורך השנה, בתי-הספר עסוקים בעניין ההתאמות, כאמור, על חשבון הטיפול המיטבי בתלמידים, ללא חדוות יצירה ובתסכול עצום, וההרגשה של כל הנוגעים בדבר היא שקורה כאן דבר לא נכון. בפועל, ביה"ס עסוק ושקוע בבירוקרטיה במקום במהות החינוכית.

כיועצות, אנו מוצאות את עצמנו "טובעות" בניירת במקום להיות עסוקות בחינוך ובייעוץ. אנו מגיעות למצבים אבסורדיים ואף מסוכנים, של התלבטות בין עמידה בלוח הזמנים של הגשת הבקשות להתאמות לבין טיפול במקרי חירום (מקרי אלימות אשר הולכים ומחריפים, אובדנות, פגיעה עצמית, שימוש בחומרים מסוכנים, הפצת תמונות ברשת וכדומה). תלמידים בחטיבה העליונה שרויים במתחים ובמצוקות, והם זקוקים להתייחסות של הצוות החינוכי ושל היועצות, ובמצב הנוכחי הם אינם מקבלים מענה הולם משום שכל משאבי הזמן והאנרגיה מושקעים במעמסה הבירוקרטית הנובעת מניהול תיקי ההתאמות. זאת ועוד, אנו היועצות חשות, כי במקום לעשות את שהוכשרנו לו מקצועית - לתת מענה רגשי לתלמידים ולעסוק בעבודה מערכתית הכוללת תוכניות מניעה לכלל התלמידים והמורים, אנו עסוקות במילוי טפסים ובמטלות ארגוניות גרידא.

איננו מוכנות עוד לקחת חלק בשיטה שפוגעת במערכת לכל אורכה ורוחבה וחוטאת למקצוע הייעוץ.

זהו סיפור "חד-גדיא" שיש בו נפגעים בלבד! והוא נמשך ומתעצם.

אנו בטוחות כי קיימת דרך לעזור לתלמידים לקויי הלמידה להצליח - כזו שלא פוגעת בכלל המערכת. הועלו בעבר, על-ידי יועצות חינוכיות, הצעות לפתרון, כגון הקמת מרכז אבחונים אשר יפוקח ע"י משרד החינוך ותפקידו יהיה לאתר  אותם 10% מהתלמידים אשר באמת זקוקים להתאמות בדרכי ההבחנות. לצערנו, כל נסיונותינו עד כה לשנות את השיטה ולשקף למטה משרד החינוך את מצוקתינו ומצוקת המערכת החינוכית כולה, לא צלחו. לפיכך, אנו מבקשות פגישה דחופה, על-מנת לפרוש בפניכם את הנושא, לתרום מנסיונינו ולבצע חשיבה מחודשת לגביו.

בתודה מראש,

                                                                                    קבוצת היועצות (רשימת שמות מצורפת)

העתקים:

מנהלת אגף ליקויי-למידה – ד"ר יהודית אל-דור

מנהלת שפ"י - הגב' חנה שדמי

מנהלת אגף יעוץ - הגב' אלה אלגריסי

מפקחת מערך תהליכי אבחון והתאמות – ד"ר חיה לשם

[1] מרגלית, מ. וחב' (1997), דו"ח הועדה לבחינת יכולתם של תלמידים עם לקויי למידה. הוגש לשר החינוך

    והתרבות ולשר המדע.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה