קריסת מערכת הבריאות הציבורית

בשנים האחרונות מערכת הבריאות עומדת בפתחו של משבר שמאיים להביא לקריסתה. המשבר נובע מהמפגש האי-שוויוני בין יכולתה של מערכת הבריאות לספק שירותי רפואה ברמה גבוהה ובין מגבלות המדינה לממן שירותי רפואה אלו לציבור הרחב.

לפי דוח מבקר המדינה 2018

ראשית, על פי הדו"ח, ישראל ממוקמת מקום תשיעי מהסוף בהוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג. זאת בעוד ממוצע תוחלת החיים הוא מהגבוהים בין המדינות שחברות בארגון, דבר המצביע על כשל והיעדר השקעה מספקת, היות ומצופה ששיעור ההשקעה יגדל יחד על תוחלת החיים במטרה לספק שירותים בריאותיים נאותים לכלל.

עוד עולה מהדו"ח כי שיעור המיטות לאשפוז כללי בישראל נמוך ביחס למדינות המערב(קרופסקי,2018). הוא עומד על כ-2.3 מיטות לאלף נפש לעומת ממוצע של 3.6 מיטות בשאר המדינות, מה שממקם את ישראל  במקום החמישי מהסוף בין מדינות הארגון. יתרה מזאת ובאופן מתבקש מהנתון הקודם, תפוסת המיטות בישראל עומדת על 93.8% - והיא השנייה בגובהה ב-OECD. במילים אחרות, ישנו צורך קריטי במיטות אשפוז נוספות בבתי החולים הציבוריים בישראל.

 שיעור מכשירי ה-MRI למיליון תושבים בישראל עלה לפי הדו"ח הנוכחי ועומד על 4.9, וזאת לאחר שב-2015 ניצב על 4.2. מדובר בבשורה חיובית, אך עדיין  רחוק מאוד מהממוצע בקרב מדינות הארגון הניצב על 15.8 מכשירים למיליון תושבים. רק במקסיקו ובהונגריה ישנו שיעור נמוך יותר של מכשירים מאשר בישראל. בישראל מבצעים 36 בדיקות MRI לאלף תושבים לעומת 64 בדיקות בממוצע לאלף איש בקרב שאר מדינות הארגון. משמע בישראל נצילות מכשירי ה-MRI היא מהגבוהות מבין חברות הארגון. תמונה דומה עולה על מצבם של מכשירי ה-CT.

נשמח שתחתמו ותעזרו להגביר את המודעות ושהמדינה תדע שיש רצון לטיפול בבעיה.