עצומת הפארא רפואיים

אנו, פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק מצטרפים לקריאתם של עשרות רופאים, מנהלי מחלקות ומדענים להוריד את רעיון הסגר משולחן הדיונים.

כבעלי מקצוע אשר באים במגע יומיומי עם אוכלוסיה בסיכון ובעיקר אנשים מבוגרים הנוטים למחלות רקע גופניות ונפשיות, אנו רוצים להצביע על הנזקים הקשים והמשמעויות של סגר על אוכלוסיה זו.

1. סגר מעלה את רמת החרדה בקרב אוכלוסייה שגם כך נמצאת בדאגה בכל הנוגע למצבה הרפואי העדין. נתקלנו במקרים רבים בהם אדם בחר שלא לפנות לקבלת טיפול הכרחי מהפחד להידבק בבית החולים והפחד לצאת מהבית באופן כללי. הימנעות אנשים חולים בסיכון מקבלת טיפול מעלה את האפשרות שמצבם הבריאותי ידרדר בצורה משמעותית.

2. דיכאון כתוצאה מבדידות בגיל המבוגר היא תופעה נפוצה. ידועה שדיכאון עלול להחמיר מצב בריאותי ואף להוביל למוות. סגירת אנשים מבוגרים בביתם או בבית אבות למשך תקופה ארוכה מוביל לדיכאון, להחרפת המצב הבריאותי והנפשי ויותר מכך- הוא יכול להביא לסיום עגום של תקופת חיים. מבוגרים רבים נפטרו לבדם, בלי יכולת לראות את יקיריהם ולהיפרד מהם. האם כך היינו רוצים לנהוג עם קשישי העם? שבהם ניצולי שואה וגיבורי מלחמות ישראל?

3. אנשי פארא רפואה מדווחים על מקרים רבים בהם נצפתה הדרדרות קשה במצב התפקודי של מטופלים במהלך חודשי הסגר. אנשים שהתחילו תהליך שיקום חיובי החמירו כתוצאה מחוסר טיפול. ההחמרה יכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר יכולת לעמוד, לעלות מדרגות וכל פעולה שעשויה לשפר את איכות חייו של אדם. הדרדרות כזו קשה מאוד לשקם אם בכלל.

אנו קוראים למקבלי ההחלטות להביט בתמונה הרחבה. לעניות דעתנו המקצועית סגר הוא הרה אסון לכלל האוכלוסייה ולאוכלוסיה בסיכון בפרט.

בברכה.