גאווה? לא בבית ספרנו

לכבוד שר החינוך הרב שי פירון

במהלך יום חמישי האחרון (30/05/2013) התפרסמה באתר וואלה כתבה אשר הרגשנו שאיננו מסוגלים להישאר אדישים לתוכנה. הכתבה תיארה בית ספר בדרום הארץ, בו מחנכת כיתה אפשרה לתלמידיה להביע עצמם על קירות הכיתה על ידי ציורים שהם יבחרו לצייר. אחת התלמידות בחרה לצייר את דגל הגאווה, כסימן לשוויון וסובלנות. אך תלמידים והורים הקימו רעש כיוון שלא ראו בכך ערך חיובי ודרשו למחוק את הציור. הנהלת בית הספר בחרה להגיב על ידי קיום דיון כיתתי והצבעה על השארת הציור על הקיר הכיתתי.

חשוב לציין, כי כפי שמתארת הכתבה, ההצבעה נעשתה לא בשל חילוקי דעות אמנותיים, כי אם ערכיים. יתר על כן, לא התקיימה הצבעה על אף ציור אחר.

כשם שאין אף איש חינוך החושב כי יש לאפשר לתלמידים לקיים הצבעה דמוקרטית על זכויות אחרות של תלמידים בבית הספר כגון חופש הדת או הזכות לפרטיות כיוון שאלו אינן זכויות אשר נתונות בידיהם של תלמידים, אין לאפשר הצבעה על חופש הביטוי של תלמידים, גם אם דעתם אינה עולה בקנה אחד עם תלמידים אחרים. במידה והמחנכת רצתה להגביל את נושאי הציורים היה עליה לעשות זאת בהגדרה ומראש.

כבני אדם, מרצים, סטודנטים ואנשי חינוך בהווה ובעתיד, מכלל הקשת הפוליטית, הזרמים הדתיים וההעדפות המיניות, אנו קובלים על פרשנות מעוותת זו של הדמוקרטיה. פרשנות של הדמוקרטיה כמערכת המאפשר לרוב לקבוע עבור המיעוט ללא אף בקרה ערכית היא מצערת מאוד, בייחוד כאשר היא מגיעה בתוך מערכת חינוכית הרואה בעצמה מייצגת של חברה דמוקרטית ופלורליסטית.

ליבנו עם התלמידה אשר נוכחה בגיל כה צעיר לדעת כי הסובלנות במדינת ישראל ובמערכת החינוך שמורה למגזרים מסוימים. תקוותנו היא שכשר החינוך, תצא חוצץ כנד פרשנות זו של הדמוקרטיה וחופש הביטוי ותיתן תקווה שכשמחנכים לעתיד אנו נכנסים למערכת אשר מאמינה באמת ובתמים בסובלנות ובהגנה על המיעוט.

ונסיים בציטוט ממדרש תנחומא: "משה מבקש מן הקב"ה בשעת מיתתו ואומר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד, ואין דעתן של בניך דומה זה לזה; ובשעה שאני מסתלק מהם, בבקשה ממך, אם ביקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו" (תנחומא פרשת פנחס סימן א(

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה