צדק ללמינגים

ישנה אגדה אורבנית לפיה כאשר קיימת התפוצצות אוכלסין בקרב הלמינג הנורווגי (Lemmus lemmus) הם מבצעים התאבדות המונית על ידי קפיצה מראש צוק לעבר הים. המיתוס נפוץ עד כדי כך, שהביטוי "עדר למינגים" חדר לשפה. הביטוי מתאר אנשים שהולכים ללא מחשבה עם הזרם, אפילו אם התוצאות עלולות להיות הרסניות.

בטבע, כאשר צפיפות האוכלוסייה גדלה, יוצאות להקות למינגים (בדומה למיני מכרסמים אחרים) למסע נדודים בחיפוש אחר טריטוריה חדשה. במסע זה עשויות להיספות חיות רבות, חלקן גם בנפילה מצוקים או טביעה במקווי מים שהן אינן מצליחות לצלוח. אין מדובר בהתאבדות מכוונת, הלמינגים נעים באזורים שהם אינם מכירים: אין סימן לכך שהמכרסם ידע מראש שבקצה הדרך מחכה לו תהום או ים. חוש הראייה של הלמינגים חלש מכדי להבחין בין נחל, שניתן לעוברו, לפיורד - בו קרוב לוודאי יטבעו.

בשנת 1958 יצא לאקרנים הסרט White Wilderness של אולפני דיסני. סרט זה תרם רבות למיתוס ההתאבדות ההמונית של הלמינגים, כשהציג לכאורה צילומים אמיתיים של עשרות למינגים קופצים מראש צוק אל עבר נהר ואל עבר מותם. שנים לאחר מכן התברר שיוצרי הסרט, שזיכה אותם בפרס אוסקר על הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לשנה זו ביימו את הסצנה: למינגים לא חיים כלל באזור בו צולם הסרט (אלברטה שבקנדה), וכמה עשרות למינגים הובאו לאתר, נדחפו לתהום, ובכך הומתו.

אם נשיג את כמות החתימות המתבקשת נשלח את העצומה לאולפני דיסני ונדרוש שתוקם אנדרטה לזכרם.