גם רסל זכאי לנשק אישי!

לכבוד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.

כבוד השר, במלחמת "חרבות ברזל", אנו, משרתי המילואים נקראנו אל הדגל והתייצבנו ללא היסוס, גם במחיר השארת שגרת חיינו מאחור. מאז, כבר יותר משנה של מלחמה, אנו ממשיכים בכל כוחנו להגן על מולדתנו באהבה. 

אף על פי כן, חלק ניכר ומשמעותי ממשרתי מילואי נפל בין הכיסאות, והוא לא זכאי להגן על עצמו וסביבתו- חרף תרומתו הבלתי-מבוטלת למאמץ המלחמה.

משרתי המילואים אשר בדרגת רס"ל. 

מחד גיסא, משרתי מילואים אלו לא זכאים לשאת נשק אישי על פי תבחיני האגף לרישוי כלי ירייה (פרט לאלו הלוחמים) אלא רק החל מדרגת רס"ר. 

מאידך גיסא, רבים מהם (סביר להניח שאף רובם) כבר עשו עשרות, אם לא מאות ימי מילואים- והסיבה היחידה לכך שהם לא בדרגת רס"ר היא בירוקרטית ושרירותית בלבד, פז"ם.

על מנת להתקדם בסולם הדרגות במילואים, יש לעמוד בשני תנאים- כמות ימי המילואים ופז"ם בדרגה ( פז"ם: 32 חודשים, לאחר הקלות שנעשו בצבא, מספר ימי מילואים: 43). כך למעשה נוצר הפער, חייל עשוי לשרת במילואים במשך ארבע מאות ימים- אך עקב תנאי הפז"ם הוא עודנו יהיה רס"ל ולא יהיה זכאי לנשק פרטי. 

יש היגידו כי אין הצדקה להעניק למשרתי מילואים בדרגת רס"ל זכאות לנשק, בטח לאלו שלא מוגדרים כקרביים. 

אנו חולקים על טענות אלו באופן נחרץ. אמנם אנחנו מאמינים שיש לבחור בקפידה את אלו שישאו נשק, אך אנו גורסים כי משרתי המילואים הנ"ל אמורים להיות זכאים לכך.

גם אם נתעלם מהצידוק המוסרי (הפליה על רקע דרגה והתעלמות נחרצת מפועלו של משרת המילואים), אי אפשר להתעלם מן העובדה כי אותם משרתי המילואים הם אזרחים נאמנים ומסורים שהוכיחו את עצמם פעמיים. פעם ראשונה בשירותם הצבאי, ופעם שנייה כאשר החליטו להתייצב לדגל ולהמשיך לשרת את מדינת ישראל ברצון- אף על פי שהשלימו את חובתם האזרחית. משרתי מילואים אלו יכולים להוות מכפיל כוח משמעותי ביותר בשגרה, ולא רק כשהם במילואים. 

מטרתם של תבחיני האגף לרישוי כלי ירייה היא להבחין בקבוצות אנשים אשר נמצאות בסיכון מוגבר (למשל אזרחים המתגוררים/עובדים ביישוב מזכה) , ולאפשר להן להגן על עצמן בעת הצורך. אנו גורסים כי משרתי המילואים ככלל, ואלו שבדרגת רס"ל בפרט, משתייכים לקבוצה זו.  אל לנו לשכוח כי כל אלו שלובשים מדים- באופן מידי הופכים למטרה נאה כפליים בעבור מפגעים שפלים. הנסיעה לבסיס/והביתה עלולה להיות מסוכנת מאוד, בייחוד עבור אלו מאיתנו אשר נוסעים בתחבורה ציבורית אל מקומות נידחים במסגרת תפקידנו.

אין זה מתבקש להעניק לאלו שמעניקים הרבה כל כך, לכל הפחות את האפשרות לשמור על עצמם? האם יש הצדקה לכך שחייל מילואים בדרגת רס"ר יוכל להגן על עצמו בדרך הביתה, בעוד שחברו אשר בדרגת רס"ל לא יוכל? וכל זאת בגלל פער שרירותי בפז"ם? 

כבוד השר, כל אדם אשר לובש מדים, שם את עצמו כחיץ בינו לבין יתר אזרחי המדינה. אנו מבקשים, סייע בידנו לשמור על ביטחוננו האישי וביטחונם של האזרחים המקיפים אותנו.

אפשר לנו להגן על עצמנו ועליהם. 

אנו מבינים כי בימים טרופים אלו,  מתן רישיונות הנשק הינו נושא טעון ורגיש. לכן אנו מציעים כך:

לבטל את ההבחנה לפי פז"ם או דרגה, שכן אלו עניינים שרירותיים שלא משקפים דבר, ולבצע הבחנה לפי כמות ימי המילואים. לעניות דעתנו, יש לאפשר לחייל שכבר משרת מספר חודשים טובים במילואים לקבל רישיון נשק. 

מודים לך מאוד על תשומת הלב, ומתפללים להצלחת עם ישראל.