הסדרת חוק שעות כוננות

רבים מהמעסיקים בשוק העבודה, מחייבים את עובדיהם ב"שעות כוננות"- כלומר עליהם להיות זמינים לעבודה, בטווח שעות מסוים, בו אינם יכולים להתפנות לעיסוקים שונים או לעבוד בעבודה נוספת, בשל האפשרות שיקראו למקום עבודתם. תופעה זו רווחת במקומות עבודה שונים, למשל תחום המלצרות או בעבודות הדרכה בהוסטלים.

שיאה של תופעה זו הוא במקרים בהם העובד נקרא למקום עבודתו במסגרת הכוננות, אך אינו נדרש לעבוד בפועל מסיבות שונות ועל כן אינו מתוגמל כספית על שעות אלה.

מדובר על מספר לא מבוטל של עובדים במדינת ישראל שאינם מקבלים שכר על אף נוכחותם בעבודה! מקור הבעיה הוא חוסר ההתייחסות בחקיקה לשעות הכוננות.

אנו מאמינים כי נדרש שינוי במדיניות של שוק העבודה שיעצור את התופעה המבישה הזו. חוסר הבהירות לגבי שעות הכוננות מהווה פגיעה גדולה בזכויות האדם, מבטא חוסר חשיבות לזמנם הפרטי של העובדים. לכן, נדרש חוק קבוע וברור הכולל תנאי שכר ותנאי עבודה ברורים לעובדים בשעות הכוננות. לעניות דעתנו, שינוי זה אפשרי ואף הכרחי.

הוספת סעיף 23א

1.

בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951[1], אחרי סעיף 23 יבוא:

"תשלום עבור שעות כוננות

23א.

(א)      דרש מעביד מעובד להיות זמין לעבודה, במקום עבודתו, למקרה שיתעורר צורך בעבודתו, ישלם לו, עבור הזמן שבו נדרש להיות זמין כאמור, שכר רגיל.

(ב)      דרש מעביד מעובד להיות זמין לעבודה, שלא במקום העבודה, למקרה שיתעורר צורך בעבודתו, ישלם לו עבור הזמן שבו נדרש להיות זמין כאמור, שכר רגיל, או שיעור מהשכר כפי שיקבע שר הכלכלה לגבי סוגי מקרים שיקבע.

(ג)       לעניין סעיף זה, "זמין לעבודה" – מי שחייב להתייצב לרשות העבודה ומילוי תפקידו לכשיורה לו המעביד על כך."

 *מתוך הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תשלום עבור שעות כוננות), התשע"ג–2013. הוגש ע"י חבר הכנסת יוני שטבון

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה