נישואים אזרחיים בישראל

במדינת ישראל, חוק הנישואין משנת 1953 קובע שכל ענייני הנישואין והגירושין של אזרחים או תושבים יהודים במדינה הינם תחת הסכמות השיפוטית של בתי הדין הרבניים בלבד. או במילים אחרות – אך ורק נישואין המוכרים על ידי בתי הדין הרבניים, נישואין שנערכו כדת משה וישראל - הינם נישואין חוקיים במדינת ישראל, ואין לאזרחים במדינה דרך אחרת להתחתן שלא באמצעות מוסד דתי.

למרות שאין חוק ההופך חתונה אזרחית ללא חוקית,  זוג שנישא בחתונה שלא דרך בתי הדין הרבניים לא יוכר כזוג נשוי על ידי המדינה, ומעמדו האישי על הנייר לא ישתנה.

למרות שישראל הינה מדינה יהודית, אזרחים רבים בה נפגעים מהמצב הקיים היום. ברשימת האנשים שלא יכולים להתחתן בישראל נמצאים בין היתר בני זוג לא יהודים או שיהדותם מוטלת בספק, כהנים הרוצים להתחתן עם אלמנה או גרושה, ממזרים, נשים מסורבות גט, בני זוג מאותו המין. גם האנשים שיכולים להתחתן בצורה זו לא תמיד יתמכו ברעיון – יהודים רפורמים וקונסרבטיבים אינם רוצים להתחתן לפי רב אורתודוקסי, ואתאיסטים לא רוצים להפוך את טקס חתונתם למושא דתי.

זוהי בדיוק הסיבה שאנו, כמדינה דמוקרטית פלורליסטית, חייבים להביא את הנישואים האזרחיים למעמד חוקי בארץ ישראל - זוגות אלו לא מקבלים זכאות למשכנת"א, זכאות לירושה, ביטוח לאומי, הטבות מס שניתנות לזוגות נשואים. ההשלכות של מחסור בחתונה אזרחית במדינת ישראל הינן אמיתיות ולא רק רגשיות. אין לכפות על זוגות טקס שאינו מקובל עליהם, המדינה אמורה לתת לאותם זוגות את הזכות לנהל את טקס הנישואים הפרטי שלהם כרצונם.

הגיע הזמן לשינוי.