תמיכה בהמשך קיום ביה"ס הדו-לשוני

החינוך הדו־לשוני בישראל נותן מענה לצורך מקומי של אוכלוסייה יהודית וערבית הנמצאות בשכנות קרובה זו לזו. מחקרים  רבים מראים כי על מצע החינוך הדו־לשוני צומחות הכרה רב־תרבותית מזה וזהות מובהקת של כל צד מזה, וכי במסגרת חינוכית אינטגרטיבית, מודעות גבוהה יותר ללאום ה-'אחר' מתפתחת יחד עם הפחתה של תפיסה מהוּתנית של האחר, שהיא האחראית להיווצרות דעות קדומות וסטראוטיפים בקרב ילדים, ואחראית להתפתחות נטיות גזעניות.[1]   

בית הספר לחינוך דו־לשוני "יד ביד" הוא מוכר ורשמי, ומפוקח בידי משרד החינוך בישראל. בית הספר פועל על בסיס אידאולוגיה הומניסטית, שממנה נובעת תפיסת עולם המחייבת חיים משותפים ושוויוניים בין ערבים לבין יהודים. על פי גישתנו, חובתה של החברה להכיל שונוּיות של פרטים וקבוצות. לכן אנו מקדמים מימוש של פדגוגיה שתוביל את התלמידים לחיים מלאים ואוטונומיים של הגשמה עצמית לצד הוגנות חברתית המבוססת על עושר תרבותי.

בית הספר "יד ביד" מחובר הן לחברה הערבית הן לחברה היהודית בירושלים וסביבותיה. החיים בבית הספר הדו־לשוני מהווים סדנת התנסות בחברה משותפת, הכוללת את כל הנוכחים בבית הספר – הנהלה, מחנכים ותלמידים. הבוגר הרצוי של "יד ביד" הוא רחב דעת, בעל מחויבות גבוהה לצדק, ערני ומעורב בחברה ותורם לה.

בבסיס הפדגוגיה של "יד ביד" עומד החינוך הדו־לשוני, אשר מכונן תשתית חינוכית וערכית לקיומה של חברה דמוקרטית המשותפת לאזרחים יהודים וערבים בישראל. החינוך בשתי השפות יחדיו מפתח בקרב השותפים בו שיח דיאלוגי המבוסס על שוֹנוּת תרבותית. חינוך דו־לשוני מלמד כל אחד מן הצדדים בדיאלוג את השפה של הצד האחר ומעודד זיקה הדדית בין ערבים ליהודים, שמעשירה את השיח האישי והחברתי. בכך הוא מכין את השותפים בו לאזרחות המכילה את השונות ומרחיבה את המשותף.

ביטויו הפדגוגי, המעשי והייצוגי, של החינוך הדו־לשוני מתגלם בנוכחותן השוויונית של השפות, ערבית ועברית, אשר מייצגות עולמות תרבות שונים. הוראה בו בזמן בשתי השפות, באחריותן המשותפת של מחנכת ערבייה ומחנכת יהודייה בכיתות הלימוד, היא יישום מרכזי של מהות זו. תכניות הלימוד המיוחדות שנכתבות לצורך זה מחויבות אל תוכני הליבה של משרד החינוך ומבטאות אותם נאמנה בשתי השפות. השותפות בין המורות, וכמוה הדיבור והלימוד בשתי השפות, מעניקים מעמד שווה לשתי המורות ומנכיחים באופן שוויוני את התרבות העברית והתרבות הערבית בעולם בית הספר.

בחינוך הדו־לשוני, הזהויות הנפרדות של המתחנכים והמחנכים מתעצבות כל אחת לעצמה במובהק, בד בבד עם זיקה אל האחר. הצוות החינוכי בבתי הספר "יד ביד" מקיים דיאלוג פתוח, חי ומתפתח בכל המעגלים: תלמידים, מורים, הורים וצוות ההנהלה. בפועלם זה, כל אלו יחדיו מאתגרים את החברה הסובבת ומקרינים אליה תעצומות לכינונה של חברה משותפת ושוויונית.

בית הספר הדו לשוני פועל על פי העקרונות הבאים: כיתות האם כוללות מספר מאוזן של תלמידים יהודים וערבים; שתי מחנכות, ערבייה ויהודייה בכל כיתה; הלימודים מתנהלים בשתי השפות; התכנים מבוססים על לימודי הליבה על פי תכניות משרד החינוך, ונוספת להם התייחסות מיוחדת לעולמות התרבותיים של כל התלמידים; תשומת לב מיוחדת ניתנת לפיתוח יכולות של התלמידים ללמוד על אודות האחר, לקבל ולכבד אותו. החינוך הדו־לשוני מדגיש את תפקידה של השפה כאמצעי המאפשר לתלמידים להכיר באופן מעמיק את תרבותו ומורשתו של העם האחר ולהוקיר אותם.

בית הספר הדו־לשוני הוא מוקד זקיפות קומה לאזרחים יהודים וערבים בעיר, והוא נמצא על התפר בין שכונת פת לבין בית צפאפא. ממשלת ישראל, משרד החינוך ומשרד החוץ וכן עיריית ירושלים מציגים בגאווה את הפנים היפות של החיים המשותפים והשוויוניים בישראל, ושולחים מדי שנה עשרות מבקרים מן הארץ ומן העולם לבקר בבית הספר. המונים ובהם ראשי מדינות ומובילי דעה בישראל ובעולם רואים בבית הספר מודל של תקווה. האם משרד החינוך מוכן לוותר על המקום החינוכי והחברתי הזה? האם העיר ירושלים מוכנה?

גורמים בכירים הקשורים למשרד החינוך כבר הביעו את עמדתם באשר לסוגיה זו בשנים קודמות. בשנת 2005 מונה כוח המשימה לקידום החינוך (ועדת דברת), ששר החינוך שי פירון היה שותף בו. בהמלצות הוועדה, בסעיף 7.7.6 (יחסי גומלין ו"הנמכת החומות" בין יהודים וערבים), נכתב:

אנו רואים בחיוב הקמת בתי־ספר דו־לשוניים שבהם לומדים יהודים וערבים במשותף. אנו רואים בבית־ספר מסוג זה חריג אפשרי כבית־ספר על־אזורי. אנו רואים בבתי־ספר אלה מאמץ ראוי לשבח לקירוב לבבות וגם שדה ניסוי לתוכניות לימוד משותפות בכלל בתי־הספר בישראל. יש לשקול, במסגרת התקציבים הקיימים, מתן הקצאה מיוחדת לעידוד שילובם של תלמידים ערבים ויהודים במסגרת בית-ספר אחד.  http://www.nrg.co.il/online/1/ART/850/588.html

בשנת 2009 מונתה הוועדה הציבורית לגיבוש המדיניות הממלכתית בנושא חינוך לחיים משותפים בין יהודים לבין ערבים בישראל. במסמך שהגישו פרופ' גבי סלומון וד"ר מוחמד עיסאוי לשרת החינוך פרופ' יולי תמיר, נכתב:

החינוך לחיים משותפים הוא בנפשה של החברה בישראל. הניכור, הגזענות, הייחוסים השליליים, ביטויי האיבה והחשדנות ההדדיים מעידים על שסעים חמורים במערכת היחסים שבין היהודים לערבים בישראל. אין ספק בליבנו שהחינוך לחיים משותפים בין הערבים ליהודים הינו הכרח ממשי כדי שיתפתחו הבנה הדדית, דיאלוג שוויוני, אמפתיה, וכבוד הדדי בין הצדדים. ברי לנו שכדי שהחינוך לחיים משותפים ישיג את מטרותיו עליו להתבסס על מדיניות מערכתית מקיפה באחריות משרד החינוך.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Owl/Hebrew/ChukimMediniyut/VaadotUpeiluyot/VaadatSE/VehaadatMeshotafim.htm

בתור הורים בחינוך הדו־לשוני, אנו כמובן מאמינים בזכות לשוויון בחברה ולשוויון בחינוך לכולם, ללא הבדל לאום, דת, מגדר, נטייה מינית, השתייכות פוליטית או מעמדית, ובחובה לתת הזדמנות שווה בחינוך לכולם ללא תלות במצב הכלכלי של הורי התלמידים. יתרה מזאת, קהילת בית הספר, ככלל, בעלת מודעות לחובת המדינה לפעול למימוש ערך השוויון בשירותים שהיא מספקת לאזרחיה, והקהילה פועלת מדי יום ביומו להעמקת השוויון החברתי במדינת ישראל. לא משום בדלנות, אלא בשל ההכרה בצורך לצמצם את הפערים החברתיים, בחרנו בחינוך הדו־לשוני לילדינו, משום שהוא מחנך לערכים של דמוקרטיה ושוויון לכול. אף על פי שבעבור רובנו גובה תשלומי ההורים מהווה נתח מרכזי מהכנסתנו, אנו מוכנים להמשיך ולשאת בגובה תשלומי ההורים ובלבד שיובטח המשך קיומו של מודל החינוך הדו־לשוני בבית ספרנו ובקרב הקהילות שלנו. תשלומי ההורים הם המחיר, שאנו בוחרים לשלם לקיומו של מפעל חברתי־אזרחי משותף, שהפלטפורמה שלו היא חינוך פורמאלי, שכן המדינה, שהכירה בייחודיות מפעל החינוך שלנו ובחשיבותו ממאנת לממן מפעל זה במלואו. בתוך כך, אנו מקפידים שתשלומי ההורים לא יהוו חסם ופועלים לתמיכה במשפחות נזקקות מקרב קהילת בית הספר ומחוצה לה הרבה מעבר להנחות או לפטור מתשלומי הורים.

מדי שנה בשנה, בית הספר הדו־לשוני "יד ביד" בירושלים פונה בהליך מוסדר לוועדה לבתי הספר הייחודיים (ועדת ויינשטיין), ועד עתה קיבל הכרה בתור בית ספר ייחודי, כולל אישור לגביית תשלומי ההורים.

במצב הנוכחי, משרד החינוך מתקצב כל תלמיד בבית הספר ב־600 שעות הוראה בעבור תכנית ליבה. לצורך קיום המודל הדו־לשוני כמפורט לעיל, בית הספר זקוק לעוד 400 שעות הוראה לכל תלמיד. יודגש כי לא מדובר בתוספת של לימודי העשרה, אלא בתוספת שעות של לימודי ליבה דו-לשוניים, שכוללים: שפה שנייה, מחנכת נוספת, דת שנייה (אסלאם ונצרות), תרבות הדת, אמנות שנייה ומוזיקה שנייה. כמו כן, על מנת להבטיח שיילמדו כל מקצועות הליבה ליהודים ולערבים בתכנית המותאמת, אנו זקוקים להארכת יום הלימודים בעוד שעה נוסף על מה שמספקת תכנית אופק חדש.   

תוספת זו של 400 שעות הוראה מתאפשרת בעזרת תשלומי ההורים ופילנתרופיה. בהקשר זה יצוין, כי רבים מהתורמים לבית הספר מתנים את תרומתם בהשתתפות ההורים במימון הלימודים בבית הספר (ראו נספח 1).

ההורים בבית הספר מעוניינים בחינוך הדו־לשוני ומבינים שבמציאות הנוכחית תשלומי ההורים הם הדרך היחידה לקיומו, ולכן הם מחויבים לתשלומים אלו. זאת בכפוף לכך שבית הספר פתוח לכל השכבות ולכל הקבוצות בחברה היהודית ובחברה הערבית, והקבלה אליו אינה תלויה ביכולת הכלכלית של המשפחה או בעמידה במבחנים ובדרישות מיוחדות כלשהן. אנו מבקשים להדגיש כי בבית הספר פועל מנגנון מלגות שמאפשר את לימודיהם של תלמידים שהוריהם מתקשים לעמוד בתשלומים, ובכל שנה כ-15% מהורי התלמידים אינם משלמים.

על פי טיוטת חוזר מנכ"ל המוצעת, בית הספר יכול לגבות תל"ן בעבור 5 שעות לימוד בלבד (בסך הכול 90 שעות). ועדת ויינשטיין יכולה לאשר תוספת תשלומי הורים בשיעור של 12 שעות לימוד לכל היותר (ובסך הכול 216 שעות שנתיות). בסך הכול אנו מגיעים לתוספת של 306 שעות בלבד, כמתואר בתרשים הבא:  

נוכח העובדה שכלל לא בטוח שבית הספר יקבל אישור לתוספת הגבייה המקסימלית, החלטה זו היא מכה אנושה למודל הדו־לשוני. כאמור, לא מדובר בלימודי העשרה שניתן לקצץ בהם, אלא בתשתית ובליבה של מבנה בית הספר. קיצוץ שעות ההוראה שנגזר מהחלטה זו, כמוהו כסתימת הגולל על המודל הדו־לשוני – שכן בפועל, משמעה ביטול ההוראה המשותפת והלימוד בשתי השפות בו בזמן.

על מנת להמשיך ולקיים את המודל הדו־לשוני, אנו מציעים שתי חלופות:

(1)   משרד החינוך יתקצב במלואו את המודל הדו־לשוני, על סמך ההכרה שלו בחשיבותו של המודל.

(2)   משרד החינוך יאפשר להורים להמשיך ולשלם את תוספת השעות הנחוצה לקיום המודל.

מקומו של החינוך הדו־לשוני במערכת החינוך של מדינת ישראל חשוב ביותר, הוא יוצר קהילה של אזרחים מחויבים לחברה ומשמש גאווה לראשי העיר והמדינה, ולראיה – בית הספר מוצג שוב ושוב בפני אורחים רמי מעלה מהארץ ומהעולם. אנו מצפים כי הפתרון שתציעו ימשיך לתמוך במודל הדו־לשוני ואף יחזק אותו.

מצ"ב:

מכתב-תצהיר מאת ידידי "יד ביד" בארה"ב

מכתב מאת יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ רובי ריבלין

מכתב מאת  סגן ראש עיריית ירושלים פפה אללו

על החתום:

פז כהן – יו"ר שותף של ועד ההורים

חאתם מטר – יו"ר שותף של ועד ההורים

הורי התלמידים בבית הספר: