מי לה' אלי

הוא עמד בפתח. גדול וגבוה ומאיים.

היא הצטנפה בפחד. רועדת.

"גזירה חדשה" הוא הכריז בשמחה,

והיא עצמה עיניים ביאוש.

"מהיום אסור לנשים לחבוש רדיד אטום, אלא רק שקוף"

הוא חייך בזדונות, והיא החלה לרעוד.

"מה??? אבל איך אפשר?? אני נשואה!!"

דמעות עמדו בעיניה.

היא היתה בטוחה שילך, אך הוא פתאום גילה אנושיות והסביר לה באדיבות נוטפת

"מה הבעיה?? המצווה שלכם היא לכסות את הראש, לא?מה זה משנה אם זה שקוף או לא? העיקר שהראש מכוסה"מה זה משנה???מה?????מה זה משנה אם חושבים שאת בחורה, אם לא יודעים שאת מקודשת.אה.לא משנה בכלל.העיקר שתהיי יפה. 

אה.אם גם לך חשובה הקדושה, אם עדיין יש בקרבך רגש של צניעות.אם גם לך כואב שאת רואה עוד ועוד נשים שנופלות, שנאבדות, שמוכרות את הגאווה שלהן שהן מקודשות, למען גאוות יופי,את מוזמנת לחתום על העצומה הזו.רק כדי לדעת שאנחנו הרבה, ואם אנחנו מעטות, אז-בימים ההם ובזמן הזה היו נסיונות, היו מתייונים.

ויהיו מכבים.