הצילו את הוראת הדרך בישראל

לשר התיירות שלום,

נדהמנו לגלות שבכוונתך להפוך על פיו את חוק התיירות משנת 1976 ובמסגרת סעיף ג' לתיקונו לרוקן את מעמדו של מורה הדרך מתוכן.  

מורי הדרך בישראל הם חוד החנית של הנחלת מורשתה של הארץ, על ההיסטוריה המורכבת שלה, הארכיאולוגיה העשירה, ריבוי הדתות והכתות שבה, עולם החי והצומח המגוון ועוד.

השינוי המוצע על ידך לא רק שמבטל את יכולתה (החלקית ממילא, יש לומר) של המדינה לפקח על ידיעותיהם/ן של מורי/ות הדרך והתכנים שהם/ן מעבירם/רות, אלא גם גודע את ענף התעסוקה הזה.

על פי פרסומי משרד התיירות יש בארץ כ-4000 מורי דרך, רבים מהם עצמאים. להיות מורה דרך בישראל מחייב לימוד והתעדכנות בלתי פוסקת בנוגע לממצאים ארכיאולוגים, תיאוריות חדשות, שינויים במפת הכבישים והיתרי הטיולים. להיות מורה דרך פירושו להעז ולפרנס משפחה במקצוע החשוף חדשות לבקרים לביטולים חוזרים ונשנים בגין מצב בטחוני רעוע ובגין תנאי מזג אוויר קיצונים.

על פי הרגולציה הקיימת בחוק התיירות על מנת להיות מורה דרך נדרש אדם לעבור קורס אינטנסיבי, מאומץ ויקר בן שנתיים (מחירו כ-25 אלף ש"ח) ולעבור מבחנים קשים כדי לזכות ברישיון. את הרישיון עליו לחדש בכסף אחת לשנתיים. במקביל חובה עליו, כתנאי הכרחי לחידוש הרישיון, לעבור השתלמות שנתית, לרוב בת יום שלם (אף היא בתשלום ובמחיר אובדן יום עבודה).

במרוצת השנים חלה נגיסה הדרגתית במעמדם/ן ובזכויותיה/ן של מורי/ות הדרך. תחילה הוגדרו מדריכי 'תו תקן' אזוריים וארציים שעברו קורסים בסיסיים על מנת להדריך טיולים מטעם משרד החינוך.

בהמשך הותרו, גם אם בעצימת עיניים, הדרכות של מומחים בתחומם ושל מדריכים מטעם מוסדות שונים.

אנו רואים בשינוי החוק המאפשר למדריכי בית ספר שדה, עמותות שונות, מומחים (מי יגדיר מיהם?) ומורים רוחניים (מי יגדיר מיהם?) להדריך גם ללא תעודת מורה דרך מעשה נמהר, חסר אחריות ואף מסוכן.

לא בכדי הפעילות של גורמים שונים, בעלי אינטרסים, להביא לשינוי החוק, נעשתה במחשכים. רק עתה, כשנותר שבוע בלבד לערעור על התזכיר וההצעות לתיקון הנלוות בו, הובא הדבר לידיעת הציבור הרחב. מיותר לציין שעריכת מחטף כזה, בסתר, אינה הגונה ואינה מכבדת לא את משרדך ולא את מורי/ות הדרך שבפרנסתם/ן מדובר.

ההתנהלות מעוררת, ממש כפי שצפוי וראוי, גלי מחאה גדולים.

לא ניתן לשנות את החוק הפוגע כך בזכויותינו!

למעשה, נפרצת כאן פרצה רחבה המפקיעה מידי מי שעד כה היה אמון/ה מטעם המדינה להדריך בה תיירים מבית ומחוץ את פרנסתם/ן ובמקביל, מפקיעה מידי המדינה את הפיקוח שהיה לה עד כה על יצירת תכני לימוד בסיסיים ומכנה משותף להדרכה.

כשמדובר בבתי ספר שדה המדריכים הם ברובם בני ובנות הנמצאים בשנת שירות. המדינה היא שמממנת את שירותם, אולם המוסדות שבהם הם מדריכים גובים כסף עבור הדרכתם. הרווחים כאן כפולים ואולי משולשים ומניבים הכנסות לגופים המעסיקים אותם בהיעדר הוצאות - וזאת תוך העמדת תחרות קשה, בתנאים לא הוגנים, אל מול מורי הדרך. המשמעויות מבחינת מורי הדרך ותעסוקתם הלאה ברורות.

לא ייתכן שבשם רגולציה קפדנית מחד תדרוש המדינה ממורה/ת הדרך רישיון מטעמה ומאידך תיצור מדיניות חוקית שתמנע ממנו/נה.

זה חלם, זה אבסורד, זה מרושע.

זה גזר דין מוות כלכלי לאלפי מורי דרך!

תואיל המדינה לקבוע מדיניות שאין בה איפה ואיפה.

אם השוק פתוח: תואיל המדינה לבטל את רישיון מורי הדרך ולהחזיר למורי/ות הדרך את כספי הכשרתם/ן ואת הכספים שהשקיעו בשמירת ובחידוש רישיונותיהם/ן.

על החתום,

מורי/ות דרך מרומים/ות וזועמים/ות  

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה