נגד חוק הלאום

זו, כמובן, זריית חול בעיני הציבור, כי אם באמת לא ישתנה דבר במעמדה של הערבית, מה מטרת החוק? ואם אכן ישתנה מעמדה, כפי שהחוק קובע, והיא חדלה להיות שפה רשמית, האם אין בכך פגיעה במעמד?

גם לפני שחוקק החוק הזה היו הערבים אזרחי ישראל – חמישית מאוכלוסיית מדינתנו –  מופלים לרעה בתחומי חיים רבים, אם לא להלכה, בוודאי למעשה, בייחוד בכל הנוגע להקצאת משאבים. הפלייתם מבחינת לשונם היא מעשה המנוגד להיגיון, להגינות ולמוסר הטבעי.

היינו מצפים מחברי הכנסת ומשרי הממשלה שיפעלו למען הידברות וידידות בין יהודים וערבים בארצנו, בין השאר באמצעות עידוד לימוד מוגבר של השפה הערבית, הן הספרותית והן המדוברת; והינה בחוק אומלל זה הם עשו את ההפך הגמור.

כיהודים אנחנו מכירים היטב את הקשר הנפשי של עם לשפתו. כולנו מכירים את התפקיד החשוב שהיה לעברית בהיסטוריה החדשה של העם היהודי. אז למה לנו כיהודים לפגוע בשפה הערבית ולחבל בזיקתם העמוקה של ערביי ישראל אל שפתם.

את המעוות הזה יש לתקן.