תחבורה ציבורית בין עירונית לבעלי מוגבלויות

כיום במדינת ישראל אין נגישות באוטובוסים בין עירוניים לאנשים נכים. אדם היושב על כיסא גלגלים לא יכול להשתמש בתחבורה הבין עירונית וכך נפגעת לו הזכות לחופש התנועה. הזכות קובעת שזכותו של כל אדם לנוע ממקום למקום בכל זמן שירצה, מבלי שיגבילו אותו. כאשר אדם יושב על כיסא גלגלים הוא לא יכול בכל רגע נתון לצאת מהבית, לעלות על אוטובוס ולצאת מהעיר. ליתר דיוק הוא לא יכול כלל. במידה והאדם הנכה רוצה לנסוע אל מחוץ לעיר הוא צריך לחפש רכב רחב מספיק אשר יכול להכיל אותו ואת כיסא הגלגלים. לאנשים הללו נפגעת בנוסף הזכות לשוויון.  זכותו של כל אדם שיזכה להתייחסות שווה לאחר, ללא הבדלי דת, מין, מוצא, גיל, השתייכות פוליטית, גזע, או לאום. כאשר האדם הנכה לא יכול לעלות על אוטובוס כמו כל אדם אחר הוא מצטייר כאדם חריג מהשאר ואין כלפיו כל התייחסות שווה בתחום הנ"ל. אותו האדם מרגיש מושפל ופגוע מעצם ההתיחסות השונה והחריגה אליו, דבר הפוגע לו גם בזכות לכבוד. במצב שבו האדם הנכה לא יכול לצאת מן העיר, יכולה להיפגע לו בנוסף הזכות לחופש העיסוק. אותו אדם לא יכול לצאת ולעבוד מחוץ לעיר כי אין לו את הדרך להגיע לשם, דבר הפוסל לו אופציות וסוגר לו דלתות. כיום אף אחד מהקוים המונגשים של חברת "אגד" הוא לא קו בן עירוני.