דורשים משפט צדק לרפק ניר סומך

18.2.2016

זהו יום מאושר, היום בו הצדק יצא לאור אחרי מאבק כל כך ממושך.

בית המשפט העליון פסק פה אחד על חפותו של ניר סומך, הוא זכאי !!

 

ברגעים אלו הוא משוחרר

 

יש צדק !

 

"... לא כל כוח נחוץ יהיה מוצדק.

 

כאשר תוקף מבצע תקיפה קטלנית תוך ניסיון לרצוח את הנתקף, אין ספק שמוצדק להפעיל כוח-מגן גדול – אפילו קטלני – לשם הדיפתו...

 

כאשר מדובר בתקיפה בכוח קטלני, והמתגונן נאלץ להשתמש בכוח קטלני ומצליח להדוף את התקיפה, האם לא כמעט תמיד ייפגע התוקף יותר מן המתגונן"?

 

גמישותה המתבקשת, המתחייבת אפילו, של דרישת הפרופורציה מביאה לכך שבכל מקרה על המאזן לנטות לזכות המתגונן ולא לחובתו.

 

(מתוך מאמרו של ב' סנג'רו)

 

 

מלומדים לחוד ובתי-משפט לחוד.

 

מאז קום המדינה, בתי המשפט בישראל נמנעים מקבלת טענת ״הגנה עצמית״ של נאשמים אשר נקלעו שלא מרצונם לסיטואציה אלימה, של סכנת חיים או פגיעה חמורה בשלמות גופם. המקרים בהם התקבלה הטענה הם חריגים ממש, בטלים בשישים.

ביהמ"ש בישראל מציב בפני המותקף 2 ברירות: תהמר על חייך ותספוג את המכה או תתגונן ותשב בכלא. אלו הן שתי ברירות רעות.

 

תכלס, אין כזה דבר הגנה עצמית.

 

הגיעה העת שביהמ"ש יתרכז בהרתעת ה-ת-ו-ק-פ-י-ם ולא בהרתעת המתגוננים.

 

 ז-כ-ו-ת-נ-ו להתגונן מפני התקפה.  זכותנו להתגונן מבלי להמר על החיים שלנו.

-------------------------------------------

 

לפני מספר חודשים ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע הרשיע אדם ח-ף מ-פ-ש-ע בעבירת הריגה, וגזר עליו 14 שנות מאסר.

 

רפ״ק ניר סומך ואשתו אמצו אל לבם ואל ביתם אדם שהכירו, קיבלו אותו באהבה, נתנו לו מפתח אל ביתם, שיתפו אותו בכל פעילות שביצעו. העניקו לו משפחה. הם היו כל עולמו.

באופן טבעי אולי, הבחור הזה פיתח רגשות ותלות כלפי משפחת סומך.  בעיקר כלפי טלי, אשתו של ניר. ניר, שהבין את מצבו של חברו, השקיע בו אהבה וזמן כפי שמשקיעים בילד.

דוחות התקשורת בתיק מעידים על שיחות ארוכות בינו לבין ניר.

ניר התייעץ עם אנשי מקצוע במטרה לסייע לבחור להתמודד עם בעיותיו הנפשיות, ערב את משפחתו.

ניר עשה הכל כדי לעזור לאיש. בשלב מסוים הרצון לסייע לו הפך למטרד. האובססיה והטירוף רק הלכו והחריפו.

משפחת סומך נאלצה לעזוב את בית החלומות שבנו ועקרה אל קיבוץ זיקים מבלי לגלות לאיש את מקום המצאם החדש.

 

זה כמובן לא עצר את האובססיה אלא רק החריף אותה. רק לסבר את האוזן - בשבועיים שקדמו לאירוע התקיפה בוצעו לא פחות מ—835  שיחות וניסיונות חיוג כדי לאתר את משפחת סומך.

הודעות קוליות מאיימות במשיבון.

איתורה של טלי סומך [טלי מורה בבי"ס יסודי. הבחור הוציא רשימה של כל בתי הספר במחוז דרום. התקשר אליהם בזה אחר זה עד שאיתר אותה. משם ערך מעקב סמוי עד לביתם החדש]

ואז - האירוע הגורלי. לפי גרסתו של ניר סומך - גרסה הנתמכת 100% בראיות שבתיק והכותבים מאמינים לו בכל לבם עקב כך - הוא הגיע לביתו, שם חיכה לו הבחור.  הבחור הניף לום ברזל (מנעול הגה) לעבר ראשו של ניר. ניר, קצין משטרה בכיר ונושא נשק ברגיל,  הסתבך קצת עם הסקוטצ׳ של הנרתיק, שלף את הנשק וירה ירייה אחת בודדת - שלא פגעה בתוקף.  

 

ירייה אחת בלבד ואז עצר. לא שליפת האקדח, לא ירי הירייה הראשונה, הצליחו להביא לנסיגה של התוקף.  הוא גמר בדעתו להעניש את ניר על כך שניר וטלי התרחקו ממנו.  נטשו אותו. לבד.

בנקודה זו ניר חש לכוד. המרחק ביניהם היה פחות ממטר.  התוקף נחוש לפגוע בו.

 ניר ירה צמד (כפי שמורגלים שוטרים ומאומנים לעשות בעת נטרול סכנה, להבדיל מנוהל מעצר חשוד).  התוקף נהרג.

המעשה הראשון שניר מצא לנכון לעשותו הוא לחייג 100.  אחר כך התקשר לאמו של הבחור, עמה היה בקשר כל העת, בניסיונות האינסופיים לסייע לו.

 

כל האירוע כולו, מרגע כניסת רכבו של ניר לקיבוץ ועד לאחר הירי ארך לא יותר מכ-3 דקות.  הכל קרה מהר מהר מהר. תוך 2 דקות הזירה נסגרה. במקום נכחו שלושה עדים אשר אין ספק שהם אובייקטיבים ואין להם אינטרס לשקר. הם לא שקרנים. אלא שכל אחד מהם תיאר אירוע שונה ושאינו מתיישב עם ראיות המז״פ.  כל אחד מהם עמד במרחק של בין 50-100 מטר.  הם היו עסוקים בעניינם ונקלעו לאירוע של שבריר שנייה . העדים מסרו עדויות שונות לחלוטין זו מזו ואף לא פרט אחד שמתאים בין האחד לשני.  בנוסף,  אף לא פרט אחד המתאים לממצאים הפורנזיים בזירה - כך קבע מומחה מטעם התביעה!! במילים אחרות, הם לא ממש רלוונטיים. חשוב לציין כי טלי וניר הופרדו זה מזו תוך שניות מקרות האירוע. אין טענה ולא יכולה להיות כזו, שהם תיאמו גרסאות. ועם זאת, אף ששהו שניהם במעצרים והחקירות היו קשות מאד, עדותה של טלי משתלבת לחלוטין בגרסתו של ניר.   אין פלא.   זו גרסת אמת. מחדלי החקירה בתיק לא זכו לשום התייחסות מבית המשפט. המחדלים הרבים והחמורים בתיק הזה יכולים להוות שיעור עבור משטרת ישראל ב״איך ל-א מבצעים חקירה״.  לדוגמא,  מוט הברזל, שהיה הראיה החשובה במשפט,  הוכנס לתוך קרטון למשך שבועיים עד שמישהו החליט לבדוק אותו.  חשוב להדגיש שניר ביקש לבצע בו בדיקות כבר בחקירה הראשונה. הוא ממש התחנן.   וגם אז ביצעו בו את הבדיקות הלא מתאימות ובסדר הלא נכון. כתוצאה מכך, הראיה נהרסה כליל. בלום, שהיה חלק מאירוע, לא נמצא שום ממצא, אפילו לא טביעת אצבע, כך שכשההגנה ביקשה לחפש ממצאים מזכים, היה זה בלתי אפשרי. התהליכים הכימים שעבר מנעו כל בדיקה אפשרית. זו רק דוגמא למחדל חקירה בתיק. היו עוד רבים. בשורה התחתונה נמצאת בפני בית המשפט גרסת הנאשם אשר נתמכת כולה בראיות פיזיות אובייקטיביות. אין שום סיבה בעולם שלא להאמין לו.

ובכל זאת, בית המשפט, היושב בנוחות במזגן ומעולם לא מצא עצמו בסיטואציה כה רגישה, החליט שהמותקף כאן הוא העבריין. ולא סתם עבריין, אלא כזה שצריך לגמור לו ולמשפחתו את החיים - 14 שנים בפועל זה עונש שאפילו מחבלים ביטחוניים לא מקבלים.

--------------------------------------------------------- נחזור לכותרת - הגנה עצמית.

החיים הביאו את ניר סומך לשניה גורלית בחייו בה היה עליו לבצע פעולה אינסטקטיבית של הישרדות.  יש שיאמרו ״מה עם ירי לאוויר? ירי לרגליים אולי״? נענה על כך:

1. שליפת האקדח לא הביאה לעצירת התוקף.
2. ירי הירייה הראשונה - שלא פגעה בתוקף כלל – גם היא לא הביאה לעצירת התוקף.

 

בנקודה זו, לא נותר עוד זמן לבצע חישובים והימורים. הירי היה נחוץ, חיוני, נדרש.

 

בימים אלה ניר מגיש את ערעורו לבית המשפט העליון.  אנו מבקשים מכם להצטרף לעצומה, לשתף את הפוסט ולעורר את תגובת העם.

 

זכותנו להתגונן מפני התקפה אלימה. זכותנו.

 

על ביהמ"ש להתרכז בהתרעת התוקפים – הם העבריינים – ולא בהרתעת המתגוננים.

ולמי שיש עדיין ספק, מומלץ לקרוא שוב את הכתבה המצורפת ולשמוע את ההודעה המאיימת שהשאיר המנוח לטלי סומך

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=860697

 

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה