מי צריך מכל אמוניה?

מכל האמוניה - מי צריך מכל חדש?ביום 22.4.2013, נשלח מכתב זה מטעם "פורום המדענים והמהנדסים נגד מכל האמוניה", אל מר עמיר פרץ, השר להגנת הסביבה. עותק הועבר אל כל חברי הכנסת וחברי הממשלה.הציבור נקרא לעיין בתוכנו, להתרשם, ולחתום על העצומה.ב- 21.4.13, כבודך התראיין אצל רזי ברקאי בגל"צ וציין שרק 60% מכמות האמוניה משמשים את חיפה כימיקלים. זה מצג לא רלוונטי. חשוב יותר לדעת ש- 80% מהאמוניה משמשים לייצור דשן. ב- 4.4.13, חיפה כימיקלים הציגה בפניך כיצד כדורי ציפה מונעים אידוי אמוניה נוזלית ובוודאי גם קיבלת כובע ירוק. יש להניח שלא סיפרו לך שהמפעל סרב בעבר שהמצגת תיבחן על ידי מדענים. והגדולה בשאלות, האם מדינת ישראל צריכה להימצא תחת סיכון קיומי, כדי שמפעל פרטי יוכל לייצא דשן? מי מוכן לקחת אחריות?

לפי דוח אתוס, 80% מכמות האמוניה משמשת לייצור דשן... שמרביתו לייצואבדצמבר 2011 פורסם דוח אתוס (יוזמת המשרד להגנת הסביבה) בעניין מכל האמוניה.

בעמוד 89 נכתב: "השימוש העיקרי באמוניה נוזלית בתעשייה הוא לייצור דשנים (כ- 80%). כל שאר השימושים מהווים כ- 20%."המסקנה היא, שמדינת ישראל המצוייה במלחמות מתמידות עם שכנותיה, צריכה להחזיק מכל אמוניה ענק שנבנה ללא היתר, להוביל אמוניה בכבישי הארץ ולהימצא תחת סיכון קיומי, רק כדי שמפעל פרטי יוכל לייצר דשן שאף לא מיועד לשימוש מקומי, אלא מרביתו נשלח לייצוא.הרי מאגרי נפט למשל, הם יעדי תקיפה מסומנים בכל מדינה. מי מוכן לקחת על  עצמו את האחריות לחוסר האחריות הזה?האם עלינו לספק למפעל פרטי שטחי אדמה של עשרות/מאות קמ"ר ולממן את עלויות הסיכון?יתרת ה- 20% משימושי האמוניה היא לייצור חומצה חנקתית, ייצור בתעשיית הנשק, ייצור ניילון, מערכות קירור (בעיקר בתעשיית המזון והחלב), תעשיית הנייר, תעשיית תרופות, תהליכים פטרוכימיים, חיטוי מים ועוד. כך לפי דוח אתוס.לאחסון מלאי לשימושים אלה, אין צורך להקים מפעל על כל הסיכונים החמורים הכרוכים בכך.יש הרי לקחת בחשבון טווח ביטחון מהמפעל/המכל, במקרה אסון. מי צריך לממן את השטח הזה?אם גוף פרטי חפץ להחזיק מלאי של אלפי טון אמוניה ולייצר דשן לייצוא, יואיל במטותא לרכוש את כל השטח שבסיכון שבגבולותיו אין לאשר בנייה. מה טווח הסיכון? 3 ק"מ פירושם 28 קמ"ר. 8 ק"מ פירושם 200 קמ"ר (1 קמ"ר = 1,000 דונם). על כך יש להוסיף את כל שאר העלויות הנובעות מהסיכונים הנילווים בהתחשב כמובן שאנו מדינה במצב מלחמה מזה עשרות שנים.טיעון: האשלג המופק בים המלח, הוא חומר גלם לייצור דשןכביכול יש כאן שיקולי יעילות כלכלית. נותר רק לייבא/לייצר אמוניה ולייצא דשן. אך למעשה, משיקולי יעילות וביטחון, אין סיבה מדוע לא לייצא את האשלג לחו"ל למדינה רחבת ידיים שאינה בסיכוני מלחמה מתמידים (דוגמת סין או הודו), ושם לייצר את הדשנים.טיעון: יש בישראל תעשייה כימית וחומרים מסוכנים נוספיםנכון!! במפרץ חיפה, ברדיוס של קילומטרים בודדים שוכנים ריכוזי ענק (במיכלים, בצנרת, באוניות ועוד) של החומרים המסוכנים בעולם: אמוניה, ברום, מימן, כלור, גז בישול, גז טבעי, דלק לסוגיו (בנזין/ סולר/ נפט/ מתאנול) ועוד...וברשלנות מצמררת, מסביב למאגרים קטלניים אלה מתגוררים, עובדים ומבלים מאות אלפי תושבים במרחק אפסי!!יש לבחון מאגר אחרי מאגר, אם מדינת ישראל מסוגלת במצבה להרשות לעצמה לקיים תעשיות סיכון אלה ולשלם את המחיר.יש לזכור שאין צורך לייצר פצצה גרעינית באיראן כדי לגרום לעשרות אלפי הרוגים בישראל. כל החומרים מצויים אצלנו ללא מיגון ראוי בטווח טילים, ואין צורך ביותר מסקאד, ובעצם... אפילו אין צורך באוייבים. די ברעידת אדמה.חיפה כימיקלים ביטלה ניסוי מתוכנן למדענים בבריכת הכדורים למניעת אידויבמפעל, נוהגים לארגן למבקרים מצגת מרגיעה כיצד במקרה דליפת אמוניה, יכסו את פני הנוזל בכדורי ציפה שימנעו אידוי. אלא שהמפעל לא נוהג לספר שמצגת זו מיועדת למבקרים תמימים ולא למדענים.בשנת 2002, התקיימו מגעים עם המנכ"ל והסמנכ"ל הטכני של חיפה כימיקלים. השניים טענו שלסביבה לא נשקפת כל סכנה במידה ואמוניה תיפלט, מאחר ויש להם אמצעים למנוע את התאדותו, וסוכם שייערך במפעל ניסוי התאדות אמוניה בנוכחות מדענים.הניסוי לבסוף לא התקיים, לאחר שחיפה כימיקלים, "מטעמים משפטיים ובטחוניים", סירבה להמציא פרטים ונתונים על הניסוי המדעי הצפוי.מכאן, שרצוי להעניק את קנה המידה הראוי למצגת למבקרים.דוח אתוס - לא נערכו השוואות של סיכוני מלחמה למכלים נוספים בעולםבדוח הוצגו השוואות על פי פרמטרים שונים למכלים נוספים בעולם. אלא שלא נערכה השוואה של סיכוני פגיעה עויינת שאליהם חשופים מכלים אלה.להלן תזכורת לסיכונים שאליהם חשוף המכל "שלנו" (וכך גם מכלים אחרים הסמוכים אליו).השאלה היא, היכן יש בעולם עוד מכלים הממוקמים באיזורי קרבות, כדלקמן?1967 (ששת הימים) 1973 (יום כיפור) 1985-2000 (לבנון הראשונה), 1991 (המפרץ הראשונה), 2003 (המפרץ השנייה), 2006 (לבנון השנייה). ב"תקופות הרגיעה" שבין המלחמות הרישמיות, ישראל הותקפה במשכי-זמן ארוכים בטילים מסוגים שונים, חיסלה את הכור העירקי (המוגן) וניהלה "מבצעים" כגון ליטני (1978), דין וחשבון (1993), ענבי זעם (1996) ועוד, הן בצפון הארץ והן בגבולות אחרים (למשל, עופרת יצוקה). כל זאת בעוד מדינות וארגוני האיזור עשו ועושים מאמצים עליונים לפגוע בנו בכל דרך, ביצעו אינספור נסיונות חדירה, לקחו בני ערובה, צלפו בנו, שלחו מתאבדים, אימנו ארגוני טרור, וישראל היא היעד הראשי לפיגוע לכל קבוצת מחבלים המבקשת הכרה ומעמד, כמו גם למדינות כגון סוריה, איראן ומי לא, ואל-קעידה כבר הוכיח שאין בלמים.מידע רב הכרוך בענייני מכל האמוניהמזה שנים, מוזרם מידע רב בעניין המכל, ליקוייו, חסרונותיו וסיכוניו. אלא שפרטים רבים אינם מספקים, שגויים ואף מטעים. היו למשל מי שטענו שאין כל בעייה לרדד את הכמות במהירות בעת סיכון למלחמה, שאין סיכוי שטיל יפגע בגג המכל, שהמכל הוא המוגן ביותר בעולם ועוד ועוד.כיצד לפעול?בהתחשב בכל הנ"ל, נציעך להתחיל בשאלה מטרידה, מי ולמה צריך בעצם מכל אמוניה?יש לספק תשובות ברורות, לאילו מטרות, מהן החלופות, מדוע לייצר בישראל, מהם הסיכונים ממכל זה ודומיו, מדוע לממן מפעלים פרטיים, האם מוצדק (ולטובת מי?) להפעיל בישראל מתקנים שהם מטרות אסטרטגיות המאיימות על קיומה של המדינה, וכו', וכו'...רשות לאומית לחומרים מסוכנים: למרות שפע ההתראות, טרם הוקמה רשות אחת על בסיס מקצועי וללא השפעות פוליטיות, שבה יתרכז כל הידע. הואיל והידע לא נשמר, נאלצים מקבלי החלטות שמתחלפים, ללמוד מחדש על מורכבות וחומרת הדברים מפי בעלי אינטרסים.לוטיםשאילתא לחברת אתוס (לא התקבל מענה)דוח אתוסהערה חשובה - לא להחמיץביום 9.3.2009, הוצג תחקיר טלוויזייה "מיכל מתקתק" בתוכנית התחקירים "מבט שני" בערוץ הראשון.לדעתנו, מחובתו של כל אזרח למענו ולמען משפחתו, לצפות בתוכנית.בברכה,(שמות לפי א"ב)דב אבן אור, עו"ד, כפ"ס רח' ויצמן 24ד"ר יצחק אבנון, מהנדס חומרים ואזרחי, קרית שמואלרון אירמאי, מתמטיקאי ומהנדס, חיפהדרור איתן. קריית טבעוןרות אלון, חברת מועצת העיר חיפה, סיעת "מהפך בחיפה"ד"ר אבי ביצור  מומחה להגנת העורף, אוניברסיטת בר אילןמנחם בן-ימי, ד"ר לשם כבוד מהטכניון בקלינינגראד, חוקר ימי, ת"אאביתר בן-צדף, המכון למדיניות נגד טרור, המרכז הבינתחומי הרצליהאבי גור, צלם סרטים, כלכלן ומינהל עסקים, סא"ל (מיל')ד"ר דני דביירין, מהנדסרן דניאל, מ"א (פילוסופיה), מנהל רכשיריב האפט, רו"ח, יפו 43 חיפהזאב ז'בוטינסקי, מהנדס, מייסד ומנהל חברת היי-טק, תמרתניר זינגר, סטודנט למדעי המחשב, חיפהדורון טל, פיזיקאי, גמלאי (רפא"ל)ד"ר אפרים לאור, אפר"נאי (מומחה לאסונות פתע רבי נפגעים)מירל לוטן, מהנדס, סא"ל (מיל'), מומחה לחילוץ והיערכות לחירוםמרים לנדאו, פעילה חברתיתפרופ' גדליהו מנור, מהנדס חקלאי וסביבתיד"ר יובל מנטל, מהנדס, אקוסטיקאי, חיפהאלה נווה, אפידמיולוגית סביבתית  M.P.Hפרופ' עמוס נוטע, אבטחת איכות ואמינות, טכניון; ראש המחלקה להנדסת איכות ואמינות, מכללת כנרת; יו"ר המסלול לאבטחת איכות ואמינות, המכון הטכנולוגי חולוןשבתאי עזריאל, מהנדס, יהודשרגא עילם, עיתונאי, ציריך/שווייץשושנה ציגלמן, מינהלנית, קרית שמואלפרופ' אבי קירשנבאום, חוקר בכיר במוסד שמואל נאמן, הטכניון, חיפהצירפו חתימתם לאחר שהמכתב נשלחיצחק ניסני, מהנדס כימיד"ר צבי צפיר, מהנדס היי-טקהעתקיםחברי ממשלהחברי כנסתהציבור הרחבקישור למכתב שנשלח אל השר