עבודה בחינוך בלתי פורמלי כעבודה מועדפת (נדרשת)

החינוך בישראל היה מאז ומעולם ערך ומטרה עילאית – האימרה "הכל מתחיל בחינוך" מייצגת את העובדה הפשוטה הזו, אולם היום חשיבות החינוך מקבלת משנה תוקף. הדרישה של הרוב השקט, השפוי והיצרני במדינת ישראל להעלות את החינוך לראש סדר העדיפויות הלאומי בוטאה בצורה ברורה וחד משמעית בקיץ שעבר.

בכל פינה אנחנו שומעים על פשיטות רגל מוסריות של מע' החינוך, בוקר וערב אנחנו מצקצקים בלשוננו כנגד הבינוניות שהולכת ומתרחבת במדינת ישראל והתחושה שאיפשהו סטינו מהדרך מורגשת היום חזק מתמיד.

אנחנו לא מציעים עוד רפורמה, אנחנו לא מגישים פתרון קסם, ואנחנו לא מאמינים במהפכה שתטרוף את הקלפים ותחזיר את כולנו לבוקר חדש וקסום של מצוינות בחינוך.

 

אבל אנחנו מאמינים בתהליך. תהליך שקורה כבר עכשיו, של הבנה עמוקה של חשיבות החינוך ופעולה כדי להרים אותו. קיימת מגמה חיובית ואנחנו דורשים להכיר אותה ולחזק אותה. ואנחנו מציעים פעולה קטנה –

שינוי חוק ביטוח לאומי להכללת עבודה במסגרת חינוכית בלתי פורמלית בסל העבודות הנדרשות (עבודה מועדפת)

על פי חוק הביטוח הלאומי משולם מענק חד פעמי בסך 9,239 ש"ח לחיילים משוחררים משירות חובה, או למי שסיימו שירות לאומי, ושעבדו במשך 6 חודשים בעבודה נדרשת (מועדפת). תחומי העיסוק שמוגדרים כעבודה מועדפת הם-

עבודה במפעלי תעשייה ובתי מלאכה, בתחנות דלק, באתרי בנייה, בבתי מלון, באתרי גידול חקלאיים ובתי אריזה ובטיפול באנשים עם מוגבלויות. 

מדינת ישראל בעצם מזמינה חיילים משוחררים לעבוד באחד המקצועות למשך תקופת זמן קצובה ע"מ לחזק את אותו התחום. וככל שתדלוק ומלונאות הם ענפים חשובים, הכל יסכימו כי תחום החינוך אינו נופל מהם בחשיבותו.

ההצעה שלנו היא להכיר בכל עבודה במוסד חינוכי (מאושר ע"י משרד החינוך) שאינה דורשת הכשרה מקצועית או אקדמית (תואר, קורס בהוראה וכו') כעבודה מועדפת.

 

למה זה חשוב?

משני טעמים –

ראשית – פראקטי: הכללת חינוך בלתי פורמלי בתור עבודה מועדפת יגדיל את ההיצע למקומות העבודה הללו, שצריכים את האזרחים הצעירים הטובים ביותר שלנו. אנחנו לא מבקשים להגדיל את היקף המשרות ולא מבקשים שקל שהמדינה לא מעוניינת לחלק בעצמה! אבל אנחנו נגרום לעוד כמה אנשים לחשוב על חינוך בתור עבודה. ויעידו הרבה אנשים מצוינים שחינוך זה משהו מדבק – ברגע שהתחלת אינך יודע אם אי פעם תפסיק לעסוק בחינוך. ככל שיהיו יותר אנשים צעירים שיעסקו בחינוך, כן ייטב.

הטעם השני והחשוב יותר הוא ערכי: הגדרת חינוך כעבודה מועדפת הוא ביטוי מה שכולנו חוזרים עליו השכם והערב באמצעים מעשיים – מדינת ישראל מעוניינת באנשים צעירים שיעסקו בחינוך! אנחנו דורשים מכם לצעוק את זה, לשים את הקלפים על השולחן, אנחנו דורשים מהמדינה לדרוש את מה שהיא באמת צריכה! להעלות את הנושא הזה לסדר היום ולא להוריד אותו – והכללת החינוך בסל העבודות המועדפות הוא צעד קטן. קטן, אבל חשוב!

 

במדינת ישראל קיימות עשרות מסגרות חינוך בלתי פורמלי - תנועות נוער, שנות שירות, מכינות קד"צ, כפרי נוער, מתנ"סים, מרכזי התנדבות וכו'... המדריכים ואנשי החינוך הצעירים בעבודות הללו חדורים בתחושת שליחות ומוסרים את כל מרצם, כישוריהם והרבה מעבר לזמן המוגדר בחוזה ההעסקה שלהם כדי לתת אוזן קשבת, יד מנחה וכתף תומכת לילדינו, לאחים שלנו, לחברים שלנו, בשעות הקריטיות באמת - מחוץ לבית הספר.

אנשי חינוך במסגרות הבלתי פורמליות מהווים לא אחת מבוגר אחראי ומופת ואין ספק שהשפעתם יכולה להיות מרחיקת לכת הרבה מעבר לאלו של המורה בבית הספר.

האנשים המצוינים הללו, שמשקיעים ימים כלילות בעשייה חינוכית, הם גם לעתים קרובות מה שנקרא – "פראיירים".

העבודה בחינוך, במיוחד במסגרות בלתי פורמלית, היא לא עבודה מ-9 עד 5, בניגוד לעבודות נדרשות אחרות. ולמרות זאת השכר בה לעתים קרובות מגרד את שכר המינימום. אנחנו לא מצפים שהמענק החד-פעמי הזה ישנה את איכות החיים של האזרחים המצויינים הללו (לפעמים המצויינים ביותר שיש למדינת ישראל להציע), אבל יש בו אמירה ברורה – אנחנו צריכים עוד אנשים כמוכם!

אנו מבקשים מכם- אזרחי ישראל האכפתיים, לעזור לנו להפיץ את המודעות לנושא הכל כך חשוב הזה ולחתום על העצומה, שתעזור לכולנו במאבק הצודק הזה.הצטרפו לדף בפייסבוק- http://www.facebook.com/HynwkHwGmbwdhMwdpt 

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה