הצטרפות למכתב לשר החינוך - הקשבה לצרכים ושימוש לטובה בכוח

מכתב גלוי לשר החינוך נפתלי בנט

______

כבוד השר,שנה טובה במיוחד שתהיה לך ולכל משפחתך!

מתוקף תפקידך, פתוחות בפניך אפשרויות מרתקות לשפר את החברה הישראלית ולהפוך אותה למדינה מתקדמת, לא רק בתחום ההישגים הלימודיים אלא גם במימוש זכויות האדם במקום שבו מתעצבת תפיסת עולמו של הישראלי – מערכת החינוך.

אני מבקש לשטוח בפניך את הצעתי לסגור את כל בתי הספר שקיומם מושתת על אלימות שמפעילים הורים על ילדיהם, וליצור להם מסגרות לימודיות חדשות שמבוססות על רגישות לצורכיהם ולזכויות האדם הבסיסיות שלהם.

שלושה גוונים של שחור

אלימות היא שימוש לרעה בכוח. כשאדם משתמש בכוח שיש לו כדי לשלוט, לעצב, לנצל ולפגוע – מדובר באלימות. אם נמיין גילויי את כל גילויי האלימות על פי טיב היחסים בין הנפגע לפוגע נוכל להבחין בין שלושה סוגים.

* אלימות הדדית. במלחמות, מאבקי שליטה בעולם העסקים או תחרויות ספורט, מגוחך יהיה אם הצד הנפגע יתלונן שנעשה לו עוול או ייפגע רגשית, שכן גם הוא מתכוון לפגוע בצד השני, אם רק יעלה בידו.

* צד חלש מול צד חזק. כשאזרח ישראלי מותקף בידי מחבל ברחוב, כשאזרחים פלסטינים עומדים במחסום של צה"ל, כשאסירים עומדים מול סוהרים, כשבעלי חנות עומדים מול שודדים – ברור בידי מי הכוח וברורה הכוונה להשתמש בו – אם יהיה צורך – לרעת חסרי הכוח. בדומה לסוג האלימות הראשון גם כאן לא מתקיימת מערכת יחסים משמעותית בין הפוגע לנפגע. בשונה מהסוג הראשון כאן הנחתת המכה מלווה תמיד בהפתעה, אכזבה וכאב.

* צד חלש שתלוי בצד החזק. כשילד בוטח בהוריו, כשעובדים בוטחים בבעלי החברה שבה הם מועסקים וכשתלמיד בוטח במורה שלו, ניצול לרעה של הכוח לא רק פוגע בצד החלש, אלא שומט את הקרקע מתחת לרגליו, משום שהחלש נתן לצד החזק את הכוח מתוך אמונה שהכוח ינוצל לטובתו. שימוש לרעה בכוח כזה הוא אפוא הרסני וטראומטי יותר מכל סוג אלימות אחר.

בית הספר

אני מקווה שתבין ללבי, כבוד השר, ותראה שאין כאן ניסיון להטיל את כל קלקולי העולם על מערכת החינוך. גם אינני מתעלם מתפקידו החשוב של בית הספר בהתפתחות שתרבויות רבות עשו במאות השנים האחרונות לקראת חופש אישי גדול יותר, הבנה עמוקה יותר של יכולותיו של האדם והאפשרויות שידע פותח לפניו. עם זאת, כשר חינוך במאה ה־21 תוכל בוודאי להכיר בכך שרוב הילדים בני השש (וגם אחר כך) אינם מעוניינים לשבת על כיסא במשך חמש שעות בכל יום ולספוג ידע באיכות ובכמות שלא תואמות את צורכיהם.

עובדה זו מקבלת משנה תוקף מכמה עובדות חדשות שלא היו רלוונטיות לממציאי בתי הספר הראשונים, לפני כמאתיים שנה:

א. הדרך להשיג ידע מסוגים שונים פתוחה כיום כמעט בפני כל אדם בלחיצת כפתור.

ב. ילדים, כמו מבוגרים, לומדים מהר וטוב יותר כשהם מונעים מסקרנות טבעית ולא מכפייה ותחרותיות.

ג. המתאם בין רכישת ידע אצל ילדים בבית הספר לבין מידת הצלחתם בעולם המבוגרים רופף במקרים רבים, ובמקרים רבים אחרים הפוך.

ד. גם כשילד אומר שהוא רוצה ללכת לבית הספר, בדרך כלל אין כוונתו לכך שבית הספר מתאים לו או מרגש אותו, וגם לא שמערכת העברת הידע שהמבוגרים בנו למענו תורמת לחייו באופן כלשהו. הם הולכים לשם כי זו דרכם לפגוש את חבריהם בשעות הבוקר. רוב עצום של הילדים מציינים כי ההפסקות הן החלק היחידי שבאמת מעניין אותם במהלך יום הלימודים. הם הולכים לשם כי הם כבר מתובנתים לתוך מערכת של השגת ערך עצמי על ידי הצטיינות. הלימודים הפכו למעין ספורט תחרותי להשגת הערכה מהמשפחה, הסביבה והחברים. הם הולכים כי הם מפחדים ממה שיחשבו עליהם ההורים והסביבה אם לא יבואו לבית הספר. ובהרבה מקרים הם הולכים כי יש שיעור מסוים או מורה מסוים שמעניין אותם ומאפשר להם "לסבול בשקט" את שאר השעורים.

ניצול לרעה של כוח

בית הספר הקונבנציונלי הוא מקום שבו ילדים נאלצים להקדיש את עצמם לספיגת ידע שלא מתאים להם ולא משמח אותם כדי לעמוד בציפיות ובמטרות של הוריהם, בין שמטרתם היא לאפסן בו את הילדים וללכת לעבודה, ובין שהיא הרצון שהילד ישתלב בחברה או יתקבל לאוניברסיטה יוקרתית.

דמה לעצמך, אדוני השר, שמישהו שאתה בוטח בו, מישהו שאוהב אותך, ישכנע אותך לשבת כל יום במשך חמש שעות באולם קולנוע. גם אם הכסא נוח, האוכל טעים ואפילו החברה נעימה, הסרטים אינם לטעמך. אתה פשוט מעדיף סרטים אחרים, ומעדיף לראות אותם כשנוח לך. איך תרגיש יום־יום באולם הקולנוע? איך תשפיע החוויה על האמון שלך באדם שבגללו אתה חוזר מדי בוקר לכסאך המרופד? האם תסכים לזה? האם יש אדם חופשי שיסכים לזה?

כשאסיר נשלח לכלא ונאלץ לישון בתא סגור ולעבוד בעבודות שמבזות אותו, מי ששלח אותו לשם לא היה מקור לביטחון ואהבה בעולמו. אבל כשאמא ואבא שולחים את ילדם לבית ספר שמנותק מצרכיו האמיתיים, מדובר באלימות מהסוג השלישי שמניתי לעיל. והילד לומד ממקור ראשון שאלימות, כלומר שימוש לרעה בכוח, היא דבר לגיטימי וכנראה גם טוב. אחרת, הוא אומר לעצמו, אמא ואבא לא היו עושים לי את זה.

לא להתבלבל בבקשה

יהיו בוודאי מבין יועציך ומקורביך שיקראו את המסמך שלפניך ויזדעקו: "ברור שהורים כופים על ילדיהם משהו מדי פעם, זו אחריותם כמבוגרים!" ובכן, לא כדאי להתבלבל. אני פונה אליך, אדוני השר, גם כאב לילדים בגיל בית הספר או לקראת בית הספר. ברור לי שכאדם הקשוב לילדיו התנסית כמו כולנו במקרים שבהם היית למעשה אלים כלפי ילדיך. אולי בטיפת חלב, כשאחזת בילדתך בכוח בזמן שהאחות חיסנה אותה; או כשמשכת אותה בכוח והכאבת לה כשרצה לכביש. אבל יש הבדל עצום בין מקרים שבהם אנו מודעים לאלימות שהפעלנו כלפי ילדינו, יודעים שזו היתה הדרך היחידה לעזור להם ומבקשים מהם סליחה, לבין האלימות הלא־מודעת שמופעלת מתחת לפני השטח יום אחר יום, באצטלה של דאגה לילדינו ומתוך התעלמות שיטתית מזכויותיהם וצרכיהם הרגשיים.

קל ומקובל לעסוק בסוגים של אלימות קיצונית, כמו טרור, מלחמות, מעשי אונס ושוד. המשטרה ובתי המשפט, ויותר מכול התקשורת, דואגים להפנות אליהם את תשומת הלב ולהכביר מלים בגנותם. קל גם להאמין לטענה הרווחת שהחברה שבה אנו חיים מאויימת רק על ידי סוגי האלימות שמסוקרים בתקשורת, ששניתן להגדירם כמעשים קיצוניים שמבוצעים בידי אנשים קיצוניים. אבל זו אשליה. רוב הציבור לא העביר לילה במעצר, לא הוריד לאף אחד אלה על הראש וגם לא ספג אלימות כזאת. אולי צעקנו פעם על הפקיד האיטי בדואר, או נפנפנו בידיים למי שעקף אותנו בפקק.

באלימות מהסוג השלישי הניצול הוא האכזרי ביותר והפגיעה היא הקשה ביותר. בגללה אנשים מאבדים יום־יום את האמון שלהם בעולם הזה ובאפשרות לתת בו אמון. אבל האלימות הזאת לא מושכת תשומת לב, מסיבה פשוטה: נפגעיה אינם חושבים שהם קורבן, ומשוכנעים שלא פגעו בהם.

הילדים שמוותרים על רצונותיהם ועל צורכיהם האמיתיים יום־יום כשהם הולכים לבית הספר חושבים שככה זה; שאין אפשרות אחרת. הם עושים מה שעשו ועדיין עושות רוב הנשים שמדוכאות בבתיהן וזכויות יסוד נשללות מהן, במקומות שבהם דיכוי נשים נחשב לנורמטיבי.

תוצאות האלימות מהסוג השלישי

כשהילדים מוותרים על פני השטח, הם מפנימים אמונות יסוד מתחת לפני השטח. להפנמה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת על התרבות שלנו. מה שמופנם שם למשל, זו האמונה שזכותו של החזק לעשות בחלש כרצונו.

המשטרה והצבא יכולים, בעזרת תקציבי ענק, לטפל בהצלחה חלקית ביותר רק באלימות גלויה מסוג א וב. אבל מי שכורתים יערות וגוזלים ממיליוני בעלי חיים ובני אדם את מקורות המחיה שלהם חיים להם בשלווה בזכות אלימות מסוג ג; מי שחוזרים הביתה מהעבודה ומטילים מבטים מזרי אימה בילדיהם שתלויים בהם וזקוקים להם אפילו לא יודעים שהם מקיימים את שלטונם בזכות אלימות מסוג ג. ומי שקונים עוד ועוד חברות ונכסים תוך ניצול עבודה זולה בארצם או בארצות אחרות – מחזיקים במשאבים שעליהם השתלטו בעיקר בזכות אלימות מסוג ג. המורים, המרצים והמנהלים שחולשים על פקולטות באקדמיה, דירקטוריונים ומפעלים, שולטים ברגשות תלמידיהם או עובדיהם פשוט כי הם חזקים ומותר להם.

כל מי שמשתמש בכוחו שלא על מנת להעניק ולתמוך בחלש ממנו אלא כדי לקחת ממנו ולהשתמש בו מיישם אלימות מסוג ג, גם אם הוא עושה זאת בדרכים מקובלות ומהוגנות. זה גם סוג האלימות שמופעל על כל ילד שהוריו שלחו אותו לבית ספר. האלימות הזאת הפכה מבחינתו למוערכת ולגיטימית, פשוט כי כך עשו אמא ואבא היקרים והאוהבים (כך עדיין מאמינים רוב בני השש).

אדוני השר,

אולי יימצאו בין יועציך כאלה שיתחזו לבעלי רגישות חברתית יוקדת, ויזעקו "מה אתה רוצה? שמיליוני ילדים ייזרקו לרחובות?" תנוח דעתך, אדוני, אלה הפחדות שווא. פתוחה לפניך הדרך להיעזר בעשרות מסגרות שכבר נוצרו ומתקיימות כמעט מאה שנה לצד החינוך הקונבנציונלי, מסגרות שמאפשרות לילדים ליהנות מילדותם ולפגוש בבני גילם, קשובות לצורכיהם ותומכות בלמידה מתוך סקרנות טבעית של כל ילד בדרכו הייחודית, ללא הכפייה השבלונית, האטימות, התחרותיות ומערכות ההפחדה והענישה שמתלוות לצורת הלימוד המקובלת, תוכל גם לקבל רוח גבית מאלפי מחקרים שכבר נעשו על ידי מומחים מכל העולם.

אני בטוח שכשר אמיץ, פתוח, נחוש ובעל שאר רוח, תוכל לשחרר בהדרגה את ארצנו ממערכת מבוססת אלימות שכבר מיצתה את עצמה, לטובת מסגרות חדשות שיקלטו מיליוני ילדים שינהרו אליהן בשמחה. מרגע שמסגרות אלו יקבלו את תמיכתך וחלק מ־70 מיליארד השקלים שבקופת משרדך הן יהיו זמינות לכל ילד. לצערי המחסום הגדול לשינוי יהיה דווקא ההורים; ברור לי שתהליך השינוי יהיה חייב להיות הדרגתי, עדין וקשוב מאד להורים שרבים מהם עדיין מאמינים שהמערכת הקיימת, זו שכל קיומה מתאפשר בזכות אלימות מהסוג השלישי היא אחת מאבני היסוד בבנייתה של חברה מתקדמת.

בתודה ובהערכה,

שי אור  אב לשלוש בנות, מנחה הורים ומחבר הספרים "הורות כמעשה ניסים" ו "בלי גבולות – ממאבק כוחות למפגש בין רצונות".

נ.ב. אני מתנצל עמוקות בפני כל אמא או אבא שנפגעו מדבריי כאן.אני יודע שכוונותיכם טהורות, שאינכם אנשים אלימים ושאם רק היתה לנו אפשרות ראלית אחרת היינו כולנו בוחרים בה.