אסור לאפשר לעריית רחובות לפנות את מעון נווה אדיר המשמש בית טיפולי ל94 חוסים הלוקים בפיגור שכלי!!

ביום שישי האחרון קראתי את הטור השבועי של יאיר לפיד (שהפעם נכתב יחד עם שר הרווחה) ונחרדתי! לא האמנתי שמדובר בתופעה אמיתית שצומחת בתוך החברה שלנו, ממש מתחת לאף. ומייד התחלתי לחקור את הנושא לעומק ונתקפתי זעזוע, צער ובושה.

בעיר רחובות, בשכונת מרמורק, קיים מעון מקסים בשם "נווה אדיר" המיועד לחוסים הסובלים מפיגור שכלי. המעון הוקם ב 2003 ודייריו (כ 94)  הזקוקים לסביבה טיפולית, השגחה והמון חום ואהבה, מקבלים זאת שם 24 שעות ביממה מצוות מסור. רק שכאן האידיליה נגמרת.

תושבי שכונת מרמורק זועמים על כך שהוקם מעון מבורך שכזה בשכונתם ומפגינים בצורה אלימה ומכוערת ביותר. מניפים שלטים עליהם הבטחה "דם יישפך פה", מגלגלים צמיגים בוערים אל תוך המעון, זורקים אבנים ומצליחים לפגוע בחוסים ששכבו במיטותיהם ולגרום להם לבהלה גדולה.

תושבי השכונה מפעילים לחץ על העירייה לפנות את המעון שככל הנראה מפריע להם ל"נוף הפסטורלי" ורק אלוהים יודע כנראה למה לכל הרוחות העירייה משתפת פעולה  ומנסה למצוא תירוצים עלובים לסגירת המעון כגון "אישורי בנייה למיניהם". ביהמ"ש אישר את תכניות אישורי הבנייה וכרגע מופעל לחץ של התושבים והתנגדויות מצידם לאישור התכניות. במידה ויצליחו, המעון יפונה באפריל הקרוב ולדייריו (שכמחצית מהם סיעודיים) לא יהיה לאן ללכת.

יאיר לפיד ושר הרווחה כתבו:"הסובלים מפיגור מרגישים עלבון וכאב לא פחות מאיתנו. ברוב המקרים אפילו יותר. מהיום שהם נולדים מצביעים עליהם באצבע,לועגים להם ברחוב,רוצים להיפטר מהם. ואז הם מוצאים בית-מקום אחד בעולם שבו אוהבים אותם ושומרים עליהם ומתייחסים אליהם בכבוד-וכשהם מתרגלים לביתם(וכל מי שעבד עם אוכלוסיות מיוחדות יוכל לספר לכם כמה קשה ומורכב ליצור אצלם תחושה של בית),מנסים להעיף אותם גם משם. כי אולי המילה "מעון" היא מטעה. זה הבית שלהם.הגיל הממוצע של הדיירים הוא 45. אין להם מקום אחר ללכת אליו.תארו לכם שאתם קמים בבוקר ומול ביתכם יש הפגנה של תושבים שרוצים שתעופו מהשכונה.מה הדבר הראשון שתגידו?כמובן"זה הבית שלי, אני לא שואל אתכם איפה מותר לי לגור". אלא שהזכות הבסיסית הזו-לגור בביתך-כנראה אינה שמורה לחריגים במדינת ישראל".(אין לי דרך טובה יותר לנסח זאת..)

כמישהי שעבדה עם אוכלוסיות מיוחדות ויודעת עד כמה הם חמים, רגישים, עד כמה כולנו רק יכולים ללמוד מהם אנושיות מהי, אני כואבת לגלות שיש כאלו שהפחד מהשונה והלא מוכר יכול לגרום להם להתנהג בצורה מתנאשת, אנוכית וחסרת אנושיות. מה שיותר עצוב הוא שזה המסר שהם מעבירים לילדיהם-שצריך להוקיע את השונה והחריג מהחברה. לא מזמן בן דודי היקר שבנותיו לומדות בחינוך האנטרופוסופי, סיפר לי שאחת לשבוע,כחלק קבוע במערכת, הילדים (החל מילדי הגן) נוסעים לכפר המאכלס אנשים בעלי צרכים מיוחדים ולומדים להכיר ולקבל את החריג והשונה מהם תוך כדי העברת יום שלם בכפר, עבודה משותפת והיכרות מעמיקה ואישית.הילדים ודיירי הכפר הפכו לסוג של משפחה ומחכים בקוצר רוח ליום השבועי שבו מבלים יחד. כל כך התרגשתי מהיוזמה המבורכת הזאת שהופכת אותנו לחברה מוסרית ואנושית דרך הילדים שלנו שבידם הכח האמיתי ליצור שינוי, עד שהגיע יום שישי האחרון וניפץ לי את החלום המתוק שרקמתי בראשי..

ושוב אצוטט קטע חכם וחשוב מהטור: "ראש העיר הממונה, רחמים מלול מש"ס, מכיר בוודאי את דברי הרמב"ן לפיהם חטאה הגדול של סדום היה בכך שהעדיפה את איכות החיים של תושביה על פני הכנסת אורחים.בתגובה, גזר אלוהים על העיר מוות נורא. בואו רק נקווה שרחובות לא תמיט על עצמה בושה נוראה"..

חברים-כל חתימה חשובה! אסור לתת לזה לקרות! יחד נוכל להפעיל לחץ מאסיבי יותר על עיריית רחובות אל מול הלחץ הגובר של תושבי שכונת מרמורק.

המון תודה מראש!

הילה אוחיון

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה