עצומה למימוש זכויות לנשאי hiv

הזכות להיות הורים לא חלה על 150 זוגות ישראלים שאחד מהם נשא איידס. הפריית מבחנה או שטיפת זרע יבטיחו תינוק בריא, אבל בתי החולים מסרבים לשתף פעולה. הסיבות לאפליה: חשש מבריחת מטופלים בריאים ובורות שעדיין מזהה בין איידס למוות.

בורות , אטימות, רשעות

5,300

נשאי איידס חיים כיום במדינת ישראל. מצבם הבריאותי מעולה. הטיפול התרופתי מצמצם את נוכחות הנגיף בדמם אל מתחת לסף הבדיקה. הסיכוי שלהם ללדת ילד בריא גבוה מאוד, גבוה כמעט כמו הסיכוי של הורים שאינם נשאים. הסיכון להדביק במהלך הטיפול המקדים את הרופא או המטופלים האחרים שואף לאפס. ובכל זאת מכוני הפוריות בארץ, בגיבוי משרד הבריאות, סוגרים בפניהם את הדלת ומסרבים לסייע להם להרות ולהביא ילדים לעולם.היו מכונים שבדקו את הסיפור שלנו דרך ועדה, והיו שניתקו את הטלפון עוד בשלב השיחה המקדימה. ברגע של ייאוש ביקשתי להיפגש עם רופאה בכירה ביחידה להפריה חוץ גופית באחד מבתי החולים. חשבתי שאישה תבין יותר ותנסה לעזור. חצי שעה דיברתי איתה ובכיתי. לעולם לא אשכח את התשובה שלה. היא שתקה רוב הזמן ואחר כך אמרה, 'תגידי בכלל תודה שאת מרגישה טוב ומסוגלת לתפקד ומקסימום, תאמצי כלב'".

קורבנות המדיניות הזאת הם גברים נשאי איידס ונשים נשאיות שזקוקות להפריית מבחנה בגלל בעיית פוריות. בדרך כלל, נשאית יכולה להיכנס להריון כמו כל אישה אחרת. הדבקת העובר תלויה ברמת הווירוס בדמה של האם בשעת הלידה.

במדינה המקדשת הבאת ילדים לעולם נשאים נשארים מחוץ לגדר. "בשנים הראשונות לפרוץ מגפת האיידס המליץ הממסד הרפואי לנשאים שלא להביא ילדים לעולם", אומרת מירי ברברו-אלקיים, עובדת סוציאלית בוועד למלחמה באיידס, שמקדם את המאבק על הזכות להורות בשם הזוגות הנשאים. "מלבד החשש הממשי להדבקת התינוק במהלך הלידה וההנקה, גם תוחלת החיים של הנשאים היתה נמוכה יחסית ונוצר חשש שילדים לנשאי איידס יתייתמו מהוריהם בגיל צעיר.

אבל מאמצע שנות התשעים חל מפנה דרמטי. הכנסת הטיפול התרופתי המשולב ("הקוקטייל") הצליחה להתיר את הקשר בין איידס למוות והמחלה הפכה לכרונית. מאז לנשאים יש תוחלת חיים קרובה מאוד לתוחלת החיים של כלל הציבור. המשמעות הברורה היא שנשאי איידס יכולים להביא לעולם ילדים בריאים שאינם נושאים את הנגיף, ולא רק שיזכו לראותם גדלים ומתבגרים, גם יוכלו לשחק עם נכדיהם". גבר נשא איידס צריך לעבור שטיפת זרע שאורכת מספר דקות, אינה כואבת ועלותה נמוכה. לאישה המדע מציע פעולות פולשניות מגוונות בהתאם לצרכיה ולמצבה הרפואי. בישראל פועלות למעלה מ-20 יחידות המבצעות טיפולי הפריה (IVF) לנשים הסובלות מבעיות פוריות. הזמינות של שירות זה על חשבון המדינה גבוהה בהשוואה למדינות רבות בעולם. אבל לזוגות נשאי איידס הטיפול מחוץ לתחום. בתחילת 2007 החליט ד"ר גדעון הירש, נשא זה 20 שנה ומנכ"ל הוועד למלחמה באיידס, לבדוק אפשרות להביא ילד לעולם. נאמר לו שפרוצדורת שטיפת הזרע מוגדרת "מחקרית" ולכן בית החולים אינו יכול לגבות עליה כסף, ומאידך גם אינו מוכן לבצע אותה בחינם. בינתיים, ובאיחור ניכר, שינה משרד הבריאות את הגדרת הפרוצדורה ממחקרית ל"מקובלת", ועדיין אין אף מרכז רפואי בישראל המוכן לבצע אותה. "הזכות לפריון צריכה להיות נגישה לכל תושבי ישראל מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי", זועם ד"ר הירש. לפי החוק, אפילו אם לאישה יש ילדים מנישואים קודמים והיא מבקשת לעבור הפריה לאחר שהתחתנה עם גבר אחר-היא תקבל מימון מלא לטיפול. העובדה שנשאי ונשאיות איידס לא יכולים לקבל סיוע אפילו לילד אחד, ראשון, מהווה לכאורה הפרה בוטה של החוק. "אם יימצא בית חולים שיהיה מוכן לבצע שטיפת זרע לנשאים או טיפולים מורכבים יותר לנשאיות, ויפנה אל משרד הבריאות כדי לבקש אישור לכך, אני מניח שהוא יקבל מאיתנו אישור", אומר פרופ' אבי ישראלי, מנכ"ל משרד הבריאות. את ד"ר הירש זה לא מנחם: "אני אומר שעל משרד הבריאות לספק את השירותים האלה בלי כל קשר אם לאנשים יש או אין מחלה כרונית כזו או אחרת. מתוקף החוק חלה על משרד הבריאות החובה הזאת, בוודאי באמצעות אחד מבתי החולים שבבעלותו הישירה".

חיתמו על העצומה לזכויות הנשאים החד מיניים לביצוע הפריה מלאכותית ושטיפת זרע במימון המדינה.