הקצאת מקומות ישיבה לקשישים באוטובוסים

לכלל הציבור שלום,

במדינת ישראל נפוצים המקרים בהם קשישים עולים לאוטובוס וצועדים לכל אורכו – הלוך, ולפעמים גם חזור – ע"מ לגלות כי אין מקומות פנויים לשבת בהם, ויתרה מכך – כי אף נוסע, ואפילו בני העשרה – אינו קם לפנות להם מקום ישיבה.

כחברה, מוטלת עלינו אחריות לדאוג לאותם קשישים. רבים מהם אינם מסוגלים לעמוד בהוצאות הכלכליות של כלי רכב פרטיים, או שהם נעדרים את היכולת הבריאותית-תפקודית שתאפשר להם לנהוג בכזה. השימוש באוטובוסים כפוי עליהם, ובכך הם חשופים לסכנות נפילה והחלקה - המסוכנות שבעתיים בגילם.

מן הראוי לחדד את המודעות של נהגי האוטובוסים לנושא – באשר ממילא הם מוגדרים (בחוק) כ"אחראיים לביטחונם של הנוסעים" - ולנקוט בפעולות שיבטיחו כי המקומות הראשונים באוטובוס ישוריינו למי שבאמת שזקוק להם.

אין צורך לקבוע קריטריון אובייקטיבי לגבי "מיהו קשיש", ואני מציע כי כל נהג יחליט על כך בהתאם לשיקול דעתו ולאוכלוסיית הנוסעים באותה שעה, והעיקר: שיימנע מצב בו קשיש בן 80 מטלטל באוטובוס שעה שנער בן 12 יושב בנוחות על כיסא לידו.

<*נא שימו לב כי קיימים תקדימים שנועדו להנהיג נורמות ערכיות דומות, כגון "חוק השומרוני הטוב", חוק "חובת הגשת עזרה לנפגע בתאונת דרכים", וכמובן - "לא תעמוד על דם רעך", כך שסוגיית יכולת ההחלה של החוק על נוסעים שונים ובסיטואציות שונות שולית במקרה זה>