מניעת הטרדות מיניות בתחבורה ציבורית

הטרדה מינית בתחבורה הציבורית היא מגיפה יום יומית, שעה שעה דקה דקה.

אין אחד שלא היה עד למקרה, לא שמע על מקרה, או לא חווה אותו. תחושת העלבון, הבושה, המבוכה, חוסר האונים והפחד שמתלווים לכל סוג של הטרדה היא קשה מנשוא.

חברות האוטובוסים, כחברות שדואגות לציבור לתחבורתו, צריכות להראות שאכפת להן מהציבור. אנא עזרו למנוע מהנשים את תחושת הפחד לעלות לאוטובוסים ולחיות את חייהן. (לא רק הן אני מודעת, אך בעיקר.)

לכן, מטרת העצומה היא לגייס כמה שיותר חתימות כדי שחברות האוטובוסים ישימו מצלמות אבטחה לכל אורך האוטובוס, וכך גם יעזרו למשטרה לתפוס את המטרידים, וגם יהוו גורם מרתיע למניעת ההטרדות.

 האם התופעה באמת משמעותית שנדרש צעד כזה? כן.

24% מהנשים בישראל הוטרדו מינית במהלך נסיעה בתחבורה הציבורית. ההתנהגות העיקרית הנתפסת כהטרדה מינית ומעשים מגונים בתחבורה קשורה במגע פיזי של נוסע בנוסעת.48% מהמוטרדות דיווחו על שליחת ידיים,31% דיווחו על היצמדות מופרזת, ואילו 27% התלוננו על התחככות. לפי נתוני הסקר,42% מהמוטרדות היו בגילאי 16 – 20. ואילו 17% מתוכן בגיל 15 ומטה.

(הסקר נערך עבור הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה.7.7.02)

אם ססטיסטיקה לא מדברת אליכם, אולי תשאלו עדויות מהרחוב, אולי תקראו באתרים-

אתם תמצאו יותר משתרצו למצוא, כי זו המציאות- הצפיפות, העובדה שבכל רגע ניתן להטריד ולברוח בתחנה הבאה-הופכים את התחבורה הציבורית לכר פורה, לחממה של הטרדות מיניות.

אם נשים מצלמות אבטחה, לא רק שזה ירתיע אלא כך גם נוכל לקבל מידע על הסיטואציה (כמו התוקף, שעת ההטרדה, היכן זה קרה) דברים שלרוב מוטרדים ומוטרדות לא מצליחות לזכור בשל הקיפאון.

ומה בנודע לחדירה לפרטיותם של הנוסעים?

קודם כל, הזכות לחיים לביטחון ולשלמות הגוף היא הזכות הבסיסית ביותר. כחלק משקלול ואיזון, נשתדל לפגיעה המועטה בשתי הזכויות- החומר שיצולם הוא מסווג, יהיה בידי המשטרה ויינתן רק כאשר יהיה בכך צורך למקרי ההטרדה.

זוהי הקרבה מינימלית, בקניונים יש מצלמות אבטחה וגם שומר שאתם פותחים בפניו את התיק-

האוטובוס לא צריך לקבל יחס מיוחד.

מה גם שכולם רואים שאתם נוסעים וזה לא סוד-החלונות פתוחים, הרישום שלכם ברב קו.

זה מרחב ציבורי לכל דבר, עשרות נוסעים בכל אוטובוס-זוהי לא מכונית פרטית שמכניסים לכם בה מצלמת אבטחה.

לכן השקלול והאיזון פה בין הזכויות הוא מידתי, והפרטיות היא לא ערך שצריך לקדש אותו על פני הזכות של אנשים לגופם-

מה גם שאם תשאלו ברחוב, הרוב יסכימו.

אני יודעת שכל בן אדם ששאלתי אותו אם הוא מוכן להקריב את פרטיותו (כמה שאתה מקבל פרטיות באוטובוס, אבל נגיד) הסכים כשהבין שמדובר בעזרה במקרים כאלה.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה