הטובים לטיס?

לכבוד

ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו

ראש המטה הכללי, רב אלוף הרצי הלוי

אנו, החתומים מטה, עדים לאחרונה לתופעה חסרת תקדים בחיי החברה הישראלית. קבוצות טייסים, משרתי חיל המודיעין, רופאים צבאיים ואחרים הצהירו על כוונתם לסרב להתייצב למילואים באם הכנסת לא תיכנע לדרישתם לעצור את החקיקה. קצינים וחיילים במדינה היהודית היחידה השתמשו בחשיבות תפקידם במערכת, בשנות ההכשרה שהושקעו בהם ובמיליארדי הדולרים שהושקעו בציוד אותו הם מפעילים, כדי לאלץ ממשלה שנבחרה כדין להתאים את עצמה לאג'נדה הפוליטית שלהם.

זאת לאחר אלפי שנים של סבל יהודי בגלות ו-80 שנה לאחר השואה. הסרבנות הזו היא גם מוזרה וגם מזעזעת. טייסים ממדינות זרות שהתנדבו לצה"ל במלחמת העצמאות לא בדקו מהי מידת הליברליזם בישראל בהנהגתו של בן גוריון. וכעת, ביטחון מדינת ישראל תלוי בגחמות אידיאולוגיות של אותם קצינים וחיילים, שהעדיפו את האינטרס הפוליטי שלהם על פני אינטרס המדינה. הם פעלו כמיליציה פוליטית. כאשר רובה המכריע של הטייסת נקט באותה עמדה בהתנגשות הפוליטית, הדבר התאפשר רק מפני שהטייסים נבחרו מלכתחילה מאותה קבוצה חברתית ואידיאולוגית.

לאליטות ישנן גם זכויות וגם חובות. קבוצה שמזניחה את חובותיה אינה אליטה אלא רק קבוצה מיוחסת.

תחושתנו היא שיש לבצע שתי פעולות. ראשית, כל אדם שמסרב בפועל להתייצב לשרות על רקע פוליטי, צריך לשחררו מהצבא לצמיתות. הדבר עלול לגרום נזק לצבא, אך הכלת הסרבנות מזיקה הרבה יותר ומערערת את המורל בצבא ובחברה. שנית, יש לשנות את הקריטריונים של בחירת הקצינים והחיילים ליחידות המובחרות. יש לבחור את הטובים, לא את בני הטובים.

אנו סומכים עליכם שתבחרו את הפעולות היעילות והראויות כנגד הסרבנות. אבל, חייבים לנקוט בצעדים  שנחוצים הן לבהירות מוסרית והן לשמירה על הצבא.