דורשים שינוי על מנת לוודא שאף אדם לא יהיה מאויים בביתו

בישראל נרצחות בממוצע כ-20 נשים בשנה על ידי בני זוגן. ישנן נשים רבות שסובלות מאלימות פיזית, נפשית, מינית וכלכלית וחיות בטרור מתמשך ללא אופק ועם חשש להפוך לחלק מהסטטיסטיקה הארורה. נשים אלו איבדו את הזכות שלהן לחיים, לביטחון ולשלמות הגוף - הזכות הבסיסית ביותר של האדם, הזכות שחייו/גופו לא ייפגעו בשום צורה שהיא (פיזית/מילולית/רגשית). הזכות כוללת גם את זכותו של האדם שלא לחיות בפחד מפני פגיעה כלשהי. האדם אמור לקבל מהמדינה הגנה מפני אנשים אחרים הרוצים לפגוע בזכותו לחיים, ביטחון ושלמות הגוף, וחובת המדינה להגן על כל בני האדם החיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים. למעשה המדינה לא פועלת מספיק כדי שהזכות הזאת תיושם כראוי. אנו דורשים לשנות חקיקה, להקצות תקציבים משמעותיים וגם לפעול כדי לקדם יוזמות פרטיות וקהילתיות כדי לוודא שאף אישה לא תהיה מאויימת בביתה.

אפשר להקים תוכניות ייעודיות לטיפול בגברים אלימים בין כותלי הכלא ובתוך הקהילה, לחלק לחצני מצוקה לנשים ולאמהות ולא להרחיק נשים למקלטים, וזה רק חלק מפתרונות רבים שיש.

עם זאת, אלימות במשפחה אינה מופנית רק כלפי נשים. עד לפני כשנה וחצי, האלימות במשפחה כוונה רובה ככולה נגד נשים (למרות אחוזים בודדים בהם האלימות המשפחתית כוונה נגד ילדים, ומקרים נקודתיים בהם האלימות הופנתה דווקא כלפי גברים), אך עם פרוץ מגיפת הקורונה, האלימות במשפחה התרחבה מאלימות שמיועדת ברובה המכריע כלפי נשים לאלימות המכוונת גם כלפי ילדים (שיעור הפניות למועצה לשלום הילד גדל במאות אחוזים) - הן בשל היעדר מסגרות והן בשל מצוקה כלכלית וחודשים ארוכים בבתים, וגם כלפי גברים, יותר מאשר לפני פרוץ המגיפה.

עזרו לנו להעלות לשיח הציבורי את הפתרונות לבעיה זו שמשפיעה על כל המדינה ובעיקר על חייהם של נשים וילדים רבים ובכך לדרוש שינוי מהמדינה.